מפלגת כחול־לבן עדיין גורפת מספר מנדטים נאה בסקרים, אך מאחורי הקלעים מצבה עגום. הדבק שליכד אותה לקראת הבחירות באביב נסדק קשות תחת השמש הקופחת של מערכת הבחירות הקיצית. כבר אי־אפשר להסתיר את שאט הנפש ההדדית בין רביעיית קברניטיה, אלה שהתיימרו להביא לנו הנהגה לאומית אחרת. כמעט כל יום מביא איתו עוד סיפור על קצר ביניהם או תקלה בשידור חי של היושב־ראש. אם יפסידו לנתניהו ב־17 בספטמבר, אין ספק שיתפזרו לכל עבר. מפלגתם הצעירה תלך בדרכן של קדימה, שינוי, הגמלאים, מפלגת המרכז של אמנון ליפקין־שחק, ד"ש של יגאל ידין ורפ"י של בן־גוריון; כנראה כבר בשנת תש"ף.
אבל מה יהיה אם ינצחו את נתניהו ב־17 בספטמבר? לפי כל הסימנים, יהיה רע. כשתיאלם תרועת הפסטיבלים של חוגגי תבוסת נתניהו, ייאלץ בני גנץ למלא את התפקיד שהוא הכי פחות מוכשר לו וכנראה גם חושש ממנו: ראש ממשלת ישראל, המדינה המאוימת בעולם.
גנץ, זה די ברור עכשיו, ניחן בכישורי הנהגה והחלטה בינוניים ומטה. הילת החורף שלו התפוגגה זה מכבר. הכוכב שדרך – דעך. בדיעבד הוא מוכיח את צדקת היסוסיו המתמשכים אם להיכנס בכלל לפוליטיקה. מעידותיו הסדרתיות מול המיקרופונים והמצלמות אינן נובעות מפיזור דעת חינני של מנהיגים דגולים. הן מצביעות על כשל מנהיגותי מובנה. אם אינו מסוגל לצלוח ראיונות טלוויזיה בשלום, כיצד יצלח להנהגת ישראל? אחרי הכול, יונית לוי או קרן מרציאנו פחות מאתגרות מנסראללה, מקאסם סולימאני או אפילו מיו"ר ארגון המורים.
כמו שלושת שותפיו להנהגת המפלגה, גנץ אינו דובר אמת כשהוא מבטיח לטפל טוב יותר מנתניהו בבעיית עזה, באתגרי הכלכלה או בסוגיות דת ומדינה. בביוגרפיה שלו ושלהם אין שחר לכישורים רבגוניים כאלה. איש מהם אינו זכור פה כמטאור זוהר בתפקידים הממלכתיים החשובים שמילא בעבר, ודאי לא גנץ. קשה לדמיין אותם נושאים ונותנים בקשיחות עם הפלסטינים, מתמקחים בשעת הצורך עם נשיא ארה"ב או עושים עסקים עם פוטין. אמנם במפלגתם המשותפת יש כמה אנשים טובים, וגם גנץ עצמו בחור טוב, אבל בכל קרון אקראי ברכבת אפשר למצוא כמה אנשים טובים. זה לא אומר כלום על הקטר או על סיכויי ההגעה בשלום לתחנה הסופית.
בשורה התחתונה, כחול־לבן אינה יותר מתעלול יחצ"ני הנשען על כרעי איבת האופוזיציה לבנימין נתניהו. אפשר להבין אותה, לא הגיוני להפוך אותה לתכלית הכול. נתניהו, עם כל מגרעותיו ושלל תיקיו, עולה בכישוריו עשרת מונים על מועמד מפלגת הרמטכ"לים. גם מצביעים שמאסו בראש הממשלה היוצא אמורים לחשוב כמה פעמים לפני שהם מחליפים אותו דווקא בבני גנץ, ובינתיים רק גנץ מועמד להחליף אותו. אם אכן ישראל לפני הכול, כחול־לבן היא לא הכתובת.
