בדרך כלל אין דרכי להגיב על דברים המתפרסמים בכלי התקשורת, ומקובל עליי העיקרון שיש מקום למגוון דעות וכל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים. לא כך כשראיתי את הרב חיים נבון חוזר וכותב בעיתון הזה דברים שיש בהם כדי לרוקן מכל תוכן את המשמעות הדתית של המדינה היהודית. או־אז אמרתי לעצמי שאי אפשר לא להגיב, ויש למנוע את המחשבה המטעה שאם שותקים סימן שמסכימים. מתוך דבריו של הרב נבון עולה הרושם שמדינת ישראל שכה ייחלנו לה היא בסך הכול מדינה ככל המדינות, והרי ודאי שאי אפשר לומר כך על המדינה הנמצאת בארץ המובטחת לעם ישראל.
תחילה אציין שאין צורך להיות עוסק בנסתרות כדי להבין שתקופתנו תקופה גדולה. אני רגיל לתת להבנה זו ביטוי בהכרזה שאני מכריז מפעם לפעם, בשיחות עם ציבור בכלל ועם בני נוער בפרט, כשאני אומר שמעולם לא חדלתי להתרגש מעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל. אכן, זהו חיזיון נדיר לראות עם שב לארצו מארבע כנפות הארץ ומקים מדינה שמאריכה ימים זה למעלה משבעים שנה. על זכות גדולה זו ודאי צריך לשאת דברי תודה, ככתוב: "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון'".
כל האמור עד כאן אינו קשור ואינו תלוי בהכרח בהערכה הכללית של התקופה כ"אתחלתא דגאולה" ושל "ראשית צמיחת גאולתנו", אולם מתוך הכרת המקורות של דברי חז"ל אי אפשר לא להעריך בדרך זו את כל העובר עלינו בארץ ישראל – בדברים הטובים שזכינו להם, וגם בייסורים הנלווים במלחמות ובפעולות האיבה של הגויים סביבנו שאינם מוכנים להכיר בצדק ההיסטורי שמתקיים בתקופת שיבת ציון. מעבר לכך, עם ישראל אינו ככל העמים, וארץ ישראל אינה ככל הארצות, ואין צורך לחזור על הפסוקים הידועים והמעידים שזו ארץ אשר עיני ה' בה מרֵאשית שנה ועד אחרית שנה; ממילא אי אפשר לטעות ולחשוב שיש לנו רק עוד איזו מדינה באיזושהי פינה בעולם, ולתפקד בה כאילו היא ארץ רחוקה כמו אוגנדה.
ועכשיו בואו נוסיף לדברים מחשבה הלכתית, שכן כמו שיש הלכות בכל הנוגע לחיי כל יחיד, כך יש הלכות מדינה והלכות מלכים. יתרה מזו, יש לזכור שקיומה של מדינה מותנה ביכולתה לצאת ולהוציא את העם למלחמה. זו כרוכה בסכנת נפשות, והרי מקובלנו שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא כשיש לו גיבוי הלכתי. מעתה ברור מדוע הננו מייחסים חשיבות גדולה כל כך לדברי הרמב"ן בספר המצוות, שיש מצווה לאומית ולדורות לקיים מדינה בארץ ישראל ושאסור לעוזבה בידי זולתנו מן האומות. נמצא שיש מצווה להקים מדינה, והמצווה הזו יכולה להתקיים רק אם היא כוללת סמכות והיתר למוכנות לצאת למלחמה על הגנתה. וכדי לחזק את המסקנה הזו יש להוסיף את אשר מקובלים אנו שהמדינה היהודית בארץ ישראל צריך שתהא לה הנהגה מתאימה, הנהגה שמייצגת את מלכות ישראל, וכך אכן למדנו בדברי ראשונים ואחרונים שהמלכות אינה בהכרח מלכות שבראשה עומד מלך, אלא כל הנהגה המקובלת על העם יש לה הסמכות.
כאמור, דברים אלה מבוססים על דברי הרמב"ן, אבל כדאי וצריך להסביר שאין על כך מחלוקת, ואף הרמב"ם, שלא מנה את מצוות יישוב הארץ במניין המצוות, מסכים שיש חשיבות לקיים מדינה יהודית בארץ ישראל גם כשאינה מלכות בית דוד. כך מוכח ממה שכותב הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה, שעיקרה בשמחה על המלכות שחזרה לישראל ליותר ממאתיים שנה, וכידוע לא עמדו בראשה רק צדיקים גדולים, ודי לחכימא.
מאמינים אנו בגאולה שלמה כי תבוא, ובינתיים עלינו להתפלל שתעמוד המדינה בידינו עד ביאת גואל צדק, ונקווה שנהיה מסוגלים לעמוד בכך גם אל מול הקשיים הבאים. וזוהי באמת המידה של אתחלתא דגאולה. ואשרינו שזכינו. כל זה כתבתי כדי להוציא מליבם של אלה הטועים במה שמנתקים את המדינה מרעיון הגאולה. והעיקר: שאי אפשר להעלות על הדעת את הפרדת הדת מהמדינה, שכן כל קיומה של המדינה תלוי במצוות התורה.
