רוב קוראי עיתון זה הם לא קהל היעד שאליו מכוונת מפלגת "המחנה הדמוקרטי", הלא היא מרצ בגלגולה המחודש. לכן, סביר להניח שהקמפיין שלהם עובר לנו מעל הראש. הוא לא מעניין אותנו ולא מעסיק אותנו, אבל הוא שם אותנו בדיוק במרכז המטרה, ומשגר את החיצים בכל יום, כמה פעמים ביום. כדאי לחשוף וגם לענות לחבורת השונאים הזו, שמטיפה מוסר לכל העולם אבל גרה בעצמה בבית מזכוכית.
המחנה ה"דמוקרטי" מתגלה כחבורה של צעקנים שמתיימרים להיות בריוני השכונה, או כפי שהם מגדירים את עצמם: אמיצים. בסרטוני הטפה מלאים בקצף על השפתיים הם עסוקים כל היום בקללות, גידופים ואיומים. משמיצים את החרדים, את הרבנים, את המתיישבים, את היועץ המשפטי לממשלה, את נתניהו "וכנופייתו", את איילת שקד ואת מי לא. כדי להוכיח לנו עד כמה התרוקנה המילה 'דמוקרטיה' מתוכן (וזה קשה, כי כבר רמסו אותה כל־כך הרבה), מספיק להציץ לקמפיין הכי מכוער ושונא שרץ כאן – הקמפיין של המחנה הדמוקרטי.
"סמוטריץ' ושקד רוצים להפוך את הילדים שלכם למתנחלים", קרא סרטון מזועזע של החבר'ה האלה. "בשביל שזה יקרה, הם משתלטים על מערכת החינוך… הם הורסים את הדמוקרטיה מבפנים". הו, איזה פחד, רוצים להפוך את הילדים שלנו למתנחלים הורסי הדמוקרטיה. אלה עם העוזי והסנדלים־עם־גרביים, הפאות והאף העקום, נכון, ארץ נהדרת? אחרי שנים של הסתה נגד מתנחלים שעושקים את הקופה הציבורית, שמונעים מהשלום להגיע, שמונעים חיים "נורמליים", עכשיו אפשר להסתער.
אגב, זה קרה בעקבות תוכנית רצינית מאוד שהציגה איילת שקד, של פיתוח ההתיישבות ובניית יותר ממאה אלף יחידות דיור במערב השומרון. תוכנית שגם מבחינה ערכית וגם מבחינה כלכלית היא מתבקשת ביותר. כדי ליצור דה־לגיטימציה לתוכנית הזו – במקום להתווכח עניינית, הלכו ברק ושפיר וירקו על המתנחלים. ההוא שמסתיר למה קיבל מיליונים מקרן וקסנר, וההיא שמי שעשה לה את תוכנית החניכה בפוליטיקה היה פואד בן־אליעזר, שהועמד לדין בעבירות שוחד ומרמה. אין צורך להתחנף לחבר'ה האלה או לנסות להוכיח להם שאנחנו לא כאלה. זה לא יעזור, הם מלאים שנאה משיחית. לא יעזרו אלף בניה שראל, שגדל בלב קריית־ארבע, או אורי אנסבכר שהגיעה מתקוע. אצלם מתנחל הוא מתנחל הוא מתנחל.
הלאה. אתם זוכרים כמה ביקורת הייתה, ועודנה, על "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי", שאמר בנימין נתניהו בשיאה של מערכת הבחירות הקודמת־קודמת? המחנה הדמוקרטי עצמו מגדיר את הממשלה הזו "ממשלת הערבים נוהרים", מה שלרגע לא מפריע להם לעשות בדיוק אותו דבר. תחליפו את המילה "ערבים", ב"מתנחלים" או ב"חרדים". בבקשה: "מי מצביע באחוזים עצומים?" שאל ניצן הורוביץ בפריים־טיים טלוויזיוני, וענה לעצמו: "חרדים ומתנחלים". החברים האלה פשוט גרים בבית מזכוכית. כדאי שנתחיל לנפץ אותו, כדי שגם הציבור הרחב לא יחשוב לרגע שככה נראה אומץ או שככה נראית דמוקרטיה.
"אם לא נתעורר, רבנים יחנכו את הילדים שלנו" – בכרזה הזו שהפיצו הדמוקרטים והאמיצים, הם מסתמכים על ידיעת־כזב של דה־מרקר שנועדה להעניק גב לטענות ההדתה במערכת החינוך. אחרי שירקו על מתנחלים, הרבנים הם הבאים בתור. "כל הרבנים האלה רוצים לעשות לנו איראן", מתלונן הורוביץ, "אני רואה את כל הרבנים האלה שיושבים שם במכינות בשטחים, אלי סדן, אנשים כמו שמואל אליהו, צבי טאו. אנשים מפיצים רעל". מה זה משנה שלרב שמואל אליהו מההתנחלות צפת אין מכינה או שהרב צבי טאו המתנחל הירושלמי מוביל ישיבה ולא מכינה. הכול אותו דבר כשצריך לשנוא ולהשניא. מה שכן, גם הקמפיין שלהם מספק כמה נקודות של חיוך בואכה גיחוך, כשאפילו הקו החם להדתה שהם הקימו בעצמו לא פועל בשבת.
ומה עם הדמוקרט האמיץ אהוד ברק? כנראה אצלו אומץ פירושו לקלל. "סמרטוט עלוב", קרא ברק האמיץ למבקר המדינה הנבחר אנגלסמן, הלא הוא אחד משומרי הסף. הוא הלך להפגין מול הבית של היועמ"ש מנדלבליט, שאותו האשים בעבר בניסיונות טיוח של תיקי נתניהו. באותה הפגנה הציגו את היועמ"ש כשפן, הונפו שלטים "מנדלבליט אתה אשם", "משטרת מנדלבליט", ואהוד ברק עמד וחייך, מנצח על מקהלת השנאה שכבר חצתה אינספור גבולות. "ברית נתניהו והקיצוניים", הוא מאשים, "בני גנץ נותן לגיטימציה לכהניסטים", הוא מטיף. זה אותו אהוד ברק שנתן לגיטימציה ועשה עסקים עם פדופיל הצמרת ג'פרי אפשטיין עליו השלום. איפה תאחסן את הצביעות אהוד ברק? זה אומץ?
הישמרו מאדישות
"אנחנו התשובה להדתה, לפירוד ולגזענות שאתם מפזרים", מכריזה חבורת האמיצים. אז לא, אתם לא התשובה להדתה כי אין לכם מושג מה זה בכלל, אתם מגלים בורות עצומה ואין לכם מושג מי הוא מי, כל עוד יש לו זקן ואוזניים. אתם גם לא התשובה לפירוד, אתם הפירוד בהתגלמותו. אל תקשקשו על נתניהו המסית והמפלג, כשאתם יורקים אש גופרית ונאצות כלפי ציבורים שלמים, ואתם בטח לא התשובה לגזענות, כשכל מה שאתם יודעים לייצר זו שנאה תהומית כלפי כל מי שהוא לא אתם.
עשן השנאה קצת מסתיר את האידיאולוגיה ההרסנית של המפלגה הזו. את חזון הנסיגות חסר האחריות של ברק ויאיר גולן, את חזון הפרטנר הפלסטיני של ניצן הורוביץ (אגב, אלה שתי גישות שונות בתכלית ל"פתרון הסכסוך"), את החזון הירוק של סתיו שפיר שאמור לעלות לנו 24 מיליארד שקל לשנה על פני 12 שנים. 288 מיליארד שקל הוצאות, עם צפי הכנסות ספקולטיבי של 108 מיליארד. כלומר, תוכנית שתעלה לנו רק 180 מיליארד שקל. חייבים להודות שלהציג תוכניות הזויות באמת דרוש אומץ.
למה אני מעלה את כל זה על הכתב? למה אני מתייחסת? כדי שתדעו מה צופן לנו העתיד אם לא נצא להצביע. אין כוח, המפלגות לא מושלמות, ביבי ככה ושקד ככה וסמוטריץ' ככה, אבל אם בסוף הדמוקרטים והאמיצים יהיו בקואליציה הבאה בגלל אדישות או פרפקציוניזם שלנו, הקמפיין המסית והשונא הזה לא יהיה רק שלטים וסרטונים, אלא המציאות היומיומית שלנו. שלא נבכה. 
