הכנסת בשיפוצים. הכניסה הראשית למשכן עמוסה בכלי עבודה ובפועלים שעמלים לקרות את השביל המוביל אל הבידוק הביטחוני. מליאת הכנסת חסומה ובקומת הממשלה הולמים בפטישים, אך בבניין הוועדות בקומה השלישית כבר ערוכים שולחנות מכוסים אלבד כחול, ולצידם קופסאות קרטון לספירת קולות החיילים והימאים. בכל כמה מטרים ניצבת עמדת מים צוננים. ביום רביעי, 18 בספטמבר, יגדשו את המסדרונות מאות נציגים מכל המפלגות, אבל בינתיים שממה. אם תרצו, השקט שלפני הסערה. בבניין הישן מחליפים את קולות הפוליטיקאים צלילי שירו של עומר אדם "שני משוגעים", שבוקעים מאחד מחדרי ועדת הבחירות.
בעוד עשרה ימים ייערכו בחירות 2019 מועד ב', והיערכות המשכן לקבלת חברי הכנסת ה־22 מתערבבת בהכנות הקדחתניות ליום הבחירות עצמו. ההמולה הזו משקפת גם את השלב האחרון בקמפיינים של המפלגות – המעבר ממלחמה בין הגושים למלחמה תוך־גושית. הראשון לפעול היה נתניהו, שכרגיל מתאמץ לשאוב כל מתלבט בגוש הימין אל חיק הליכוד.
מי שהרגישה את הפעילות הזו ראשונה היא מפלגת ימינה. נתניהו מדבר מעל הראש שלה ללא הרף אל קהל הבית של הציונות הדתית. הוא עושה זאת באפרת, באלקנה, בחברון. בחדרי חדרים הוא מבהיר לאנשי הליכוד שהוא מעוניין להפוך את ימינה למפלגה חד־ספרתית, והקמפיין שלו עובד בדיוק על זה. בימינה מנסים למנוע את הזליגה, אבל בסקרים האחרונים הם כבר ירדו אל מתחת לרף עשרת המנדטים.
ניסיון לעצור את הסחף הזה התרחש השבוע, עם שיגור סרטון ההתנתקות לאוויר. ביתר הזמן, המנהיגות המבוזרת של ימינה לא מצליחה לעשות הרבה. הם חוטפים מבחוץ (המחנה הדמוקרטי) על הדתה, ומבפנים (הליכוד) על חוסר רלוונטיות. ביום שלישי כבר החלו רבנים סרוגים להודיע על תמיכה ביהדות התורה. הכוחות והמשאבים שמשקיעים שם במלחמה באיתמר בן־גביר רק מחזקים בינתיים את עוצמה יהודית, ולא מוסיפים להם קול לרפואה. אם בימינה לא יתחילו לפתח רעב לניצחון, לרכז מאמצים בגזרת הליכוד ולהביא מצביעים בהמוניהם (נניח מהפריפריה), גם רוני ססובר, מקום תשיעי, מוטלת בספק.
בליכוד לא מסתפקים בקולות של ימינה והחלו לעבוד חזק גם בגזרת ש"ס. בסרטון פייסבוק מהשבוע פנה נתניהו למצביעיו של דרעי והבהיר כי "אין הצבעה בשני פתקים. מי שרוצה אותי יצביע מחל". בש"ס מצדם לא רק מנסים לעצור סחף מצביעים לליכוד, אלא מכוונים אל המנדט העשירי. "היינו במרחק של 5,000 קול מהמנדט התשיעי, את יודעת את זה?" אמר לי השבוע בלהט אחד מחברי הכנסת של המפלגה.
השבוע למשל נפתח מטה של ש"ס בעיירה הצפונית שלומי. אם בבחירות הקודמות אף אחד שם לא תכנן להסתער על 224 קולות, הפעם חנכו מטה בהשתתפות עשרות פעילים מסורתיים עם כיפה שקופה, וגם הקברן של שלומי, חובש כיפה שחורה. בסקרים שמגיעים למטה ש"ס רואים את מה שרואים בליכוד: 30 אחוזים ממצביעי מחל אומרים כי בעדיפות השנייה שלהם נמצא הפתק של ש"ס. בימים הנותרים ינסו דרעי ובכירי המפלגה לשכנע את הקהל הזה שנתניהו בלי ש"ס יעבוד בשביל העשירים, ואילו נתניהו עם ש"ס יעבוד למען האוכלוסיות החלשות.
עד כה נמנע נתניהו מלתקוף חזיתית את עוצמה יהודית, שעל פי הסקרים מבטיחה היעלמות של שני מנדטים לגוש הימין, אך שלשום פורסמה ההודעה הבאה בשם גורם בכיר בליכוד: "לאחר בדיקה מעמיקה של עשרות סקרים שביצע הליכוד בשבועיים האחרונים, ברור לנו מעל לכל ספק שעוצמה יהודית לא עוברת את אחוז החסימה ושורפת שניים וחצי מנדטים של מצביעי ימין". אם עד כה הניח נתניהו לימינה לעשות בשבילו את העבודה מול בן־גביר, ונוכח לראות שעוצמה רק מתחזקת, נראה שבשבוע הגורלי לפני הבחירות הוא לא לוקח סיכונים מיותרים. פייגלין וכחלון כבר אצלו, ואילו עוצמה צריכה מבחינתו להיעלם מהזירה כדי להציל את הגוש.
רק לא להישאר בחוץ
ומימין לשמאל. בכחול־לבן יוציאו בזמן שנותר עד הבחירות את כל הרזרבות התקציביות על נוכחות ברשתות החברתיות, ויצמצמו (עד כמה שהדבר יהיה בידיהם) את המסרים המבולבלים והמבלבלים. החשש הגדול שלהם הוא שאי־שם מסתובבת עוד הקלטה מביכה, שנשמרת לימי טרום הבחירות. כמו נתניהו בימין, היעד הוא לשתות כל קול פנוי בגוש המרכז־שמאל. השבוע נורתה יריית הפתיחה כאשר גנץ יישר קו עם המסרים של לפיד, והכריז כי מטרת המפלגה היא להקים ממשלת אחדות "לאומית חילונית". בלי שותפים חרדים ובלי הציונות הדתית.
בהנהגת המפלגה מבינים שהמנדטים שליברמן שאב מהם יכולים לחזור בקלות בעבודה נכונה, ולהיות המפתח לקבלת המנדט להרכבת הממשלה. במקרה שלנתניהו לא יהיו 61 ממליצים, וכחול־לבן תהיה גדולה מהליכוד, מאמינים שם כי הם יוכרזו כמנצחים כבר במוצאי הבחירות. והפעם באמת.
בכל מקרה, כדאי להביא בחשבון את ההנחה הבאה: הרמטכ"ל לשעבר גנץ איננו מתכוון לבלות ולו יום אחד על ספסלי האופוזיציה. חודש אחד כזה בממשלת מעבר מקרטעת היה יותר מדי בעבורו. הפעם, אם נתניהו ישיג 61 ממליצים וירכיב את הממשלה, חוסן לישראל לא תישאר בחוץ. הנחה ודאית נוספת היא שהמחנה הדמוקרטי צפוי לשבת באופוזיציה בכל מקרה.
בכחול־לבן רואים במחנה הדמוקרטי וברשימה המשותפת ממליצים, לא שותפים. לא ברור היכן סולדים יותר מהקו הקיצוני שמכתיבים שפיר, ברק והורוביץ, בימינה או בכחול־לבן. בכל השיחות שערכה הנהגת כחול־לבן עם ראשי המפלגות במערכת הפוליטית לקראת הרכבת הממשלה, לא נערכה ולו שיחה אחת רלוונטית עם ברק. אפילו עם החרדים יש להם כבר יותר הבנות. 
