הדיון הציבורי על כישוריו התיאטרליים של צה"ל הסיח את הדעת מההיבט המדיני־משפטי של האש בגזרת אביבים: לפי החלטת מועצת הביטחון 1701 מקיץ 2006, לא רק שאסור לחיזבאללה לירות טילי קורנט לתוך שטח ישראל הריבונית, אסור לו בכלל לשהות בגזרה. ההחלטה הנשכחת משלהי מלחמת לבנון השנייה שוללת את נוכחותם של ארגונים חמושים בין נהר הליטני לקו הכחול. היא גם מבטיחה שכוחות יוניפי"ל יפעלו "כדי להבטיח שהאזור לא ישמש לפעולות התקפיות מכל סוג שהוא".
ככל הידוע, כוחות יוניפי"ל לא נקפו השבוע אצבע נגד החוליה ששיגרה את הקורנט. הם בהו בה באדישות או"מניקית אופיינית, ואנחנו בהינו באדישותם. כבר עם קבלת החלטה 1701, בימי כהונתו של המזכיר קופי ענאן, היה ברור שגורלה יהיה כענן כלה וכחלום יעוף. ממשלת אולמרט־לבני השתמשה בה כפתח מילוט מהמלחמה שהסתבכה. "החלטה טובה", אמר עליה ראש הממשלה דאז, "חיזבאללה לא ימשיך להיות מדינה בתוך מדינה, וממשלת לבנון הופכת להיות הכתובת מול ממשלת ישראל". אז אמר. חיזבאללה המשיך להיות מדינה בתוך מדינה, וממשלת לבנון לא הפכה להיות כתובת לתשלום מעלליו. מדיניות ישראל מול לבנון גורסת התמקדות נקודתית בסיכונים שנשקפים לנו משם. הטיפול השוטף בהם הוא כירורגי, לא יותר, כי עם ישראל 2019 אינו בנוי למערכה יסודית נרחבת.
אחרי למעלה מיובל שנים הציבור הרחב פה עדיין מתרפק על ניצחונות בזק מזהירים נוסח ששת הימים. כשהמלחמות המודרניות נכנסות ליום השביעי, הוא נסחף חיש קל עם אווירת הנכאים והפקפוקים בתקשורת. הנה, השבוע הגזרה התלקחה לשעתיים בלבד, אך הן הספיקו כדי להציף על פני השטח את הבעיה הכרונית שלנו במלחמות דורנו: תבהלה כללית וסיקור יתר. דקות אחדות אחרי הדיווח הראשוני על התקרית ליד אביבים נפתחו בכל הערוצים שידורים חיים שהזכירו את קלקולי 2006: כתבים שמפטפטים סודות מהחזית, דיון פומבי נמהר באולפנים על עקומת הנפגעים, בכי ונהי על מצב המיגון בעורף, וקשב עצום למוצא פיו של הצורר נסראללה.
אזרחים בקו האש שיתפו את כל בית ישראל ובית לבנון בפחדים שלהם. "שעה וחצי בכיתי במקלט", סיפרה תושבת אביבים באוזני כתב אמפטי. קשה לבוא אליה בטענות, אך גם קשה שלא לדמיין מה היה קורה אילו נמשכה המלחמה שבועיים ולא שעתיים. מול נאומי השחץ של נסראללה, מדינת ישראל עדיין מתמסרת לדיווחי איפה־הייתי־כשנשמע־הפיצוץ. רווח לה מאוד שהקורנט לא הצליח לקטול פה חיילים, ולא רק מפני שכולם שבו בשלום לבסיסם, אלא מפני שבכך נחסך ממנה הצורך להשיב לנסראללה כגמולו ולהסתכן במערכה כוללת.
את נסראללה ראוי לחסל בלי שום קשר לתוצאות התקרית ליד אביבים. צה"ל מסוגל לפגוע בו, להעניש את לבנון ולהקטין את חוצפתה, אולם לעת עתה טרם בשלו התנאים הנפשיים לכך באולפנים ובמרחבי העורף. לכן אפשר לקבוע שראש הממשלה והרמטכ"ל ניהלו באופן מושכל את סבב המתיחות האחרון בצפון, כמו שהם גם מנהלים את סבבי המתיחות בדרום. מלחמת אביבים הקצרה אמנם לא תניב פה אותות גבורה או סיפורי מורשת בנוסח אנטבה, אבל היא מצדיקה טפיחה קלה על השכם. באילוצים האזרחיים הקיימים אי אפשר היה לעשות יותר, אולי גם באילוצים אחרים. את החשבון הסופי עם נסראללה ניאלץ לסגור בהזדמנות אחרת.
