עיניו של נתניהו פוזלות במערכת הבחירות הזאת רק לכיוון אחד: ימינה. מי שחשב שאחרי הכישלון באפריל יסיק נתניהו מסקנות, ויבנה מהלכים להעצמת גודל הגוש, התבדה. ראש הממשלה רוצה שהליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר, כדי לא לתת לנשיא ראובן ריבלין עילה להעניק את המנדט לבני גנץ. גם כחול לבן רוצה להיות הגדולה, והשבוע פתחו שתי המפלגות במאמץ לשתות מנדטים מהגוש שלהן. איש אינו משלה את עצמו שעד ה־17 בספטמבר יהיו מעברים בין שתי הגדולות.
במסגרת המאמץ לשתות את קולות הציונות הדתית, באין חשש שימינה לא תעבור את אחוז החסימה, בחר נתניהו לפתוח את שנת הלימודים באלקנה. הכול פוליטיקה, גם ביום חגיגי כמו 1 בספטמבר. לקראת סוף השבוע דילג לחברון, לטקס במלאת 90 שנה לפרעות בעיר.
בכחול לבן, לעומת זאת, רוצים לפתוח פער של שלושה עד ארבעה מנדטים מהליכוד, גם אם זה יבוא על חשבון מרצ או מפלגת העבודה. ראשי כחול לבן מגלים אדישות לאפשרות שהעבודה לא תעבור את אחוז החסימה. מבחינתם חשוב יותר שיצחק אילן, לשעבר סגן ראש השב"כ ומקום 39 ברשימה, ייכנס לכנסת, משנועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין ז"ל ומקום תשע ברשימת המחנה הדמוקרטי, תישבע אמונים.
גנץ הפתיע את אביגדור ליברמן כשהכריז על ממשלת אחדות ליברלית בלי החרדים. מבחינת ליברמן זו הייתה הכרזת מלחמה, שנועדה לגזול קולות שנדדו אליו מכחול לבן. הוא מיהר להגיב בחריפות. "גנץ פוזל להיות שר ביטחון אצל נתניהו", אמר. בישראל ביתנו שמו לב לתגובות המהירות שהגיעו מכיוון ש"ס ויהדות התורה לאחר הכרזת גנץ, ותהו אם אין מאחורי הקלעים תיאום בין כחול לבן ובין המפלגות החרדיות.
קמפיין המפלגה הגדולה יגיע לשיאו בשבוע האחרון של הבחירות. זה יהיה קניבליזם במיטבו. מה שהתרחש בבחירות בחודש אפריל ייראה כקדימון למאורעות ספטמבר.
