השבוע נפל דבר במאמציו של בנימין נתניהו להחיל עליו חסינות מפני העמדה לדין, אם ירכיב את הממשלה הבאה. איילת שקד ונפתלי בנט הודיעו, מי במפורש ומי במשתמע, שיתמכו במהלך. המפלגות החרדיות כבר מזמן הודיעו שאין להן שום התנגדות.
ההחלטה של בנט ושקד לא נולדה כגחמה, אלא בהבנה שכאשר נתניהו מסתער על הקולות שלהם, חשוב להקטין עד למינימום את נקודות החיכוך בינם ובינו. אין להם ברירה אלא להבהיר, למי שמתלבט בין הליכוד לימינה, שהצבעה למפלגתם היא בעצם שניים־במחיר־אחד: ימינה בכנסת ובממשלה, ונתניהו בראשה. וכשמדובר על נתניהו, הכוונה לראש ממשלה מלא־מלא, כולל חסינות מפני העמדה לדין.
מעניין לראות אם כל חברי הכנסת של הליכוד יתגייסו לתמוך בחסינות. החוק הנוכחי מאפשר לחבר כנסת לבקש חסינות, אבל הדבר מחייב את אישור מליאת הכנסת.
סרטון אחד יותר מדי
יועצו האנרגטי של ראש הממשלה, יונתן אוריך, פרסם סרטון קצרצר שבו נראה בני גנץ במהלך סיור בחירות כשאחד הצעירים מבקש להצטלם איתו. גנץ נענה בשמחה ואז שמע מהצעיר בקול רם את הקריאה "רק ביבי, רק ביבי". בתגובה ספונטנית טפח ראש כחול לבן על לחיו של הצעיר בחיבה, ונפרד ממנו בחיוך ובחיבוק. אוריך כמובן רצה להבהיר שבכל מקום שגנץ יגיע אליו הוא יפגוש את תומכיו של נתניהו.
בכחול לבן היו מאושרים מהסרטון הזה. דמותו של גנץ ניבטה שם באופן טבעי, ללא איפור, ללא תכנון וללא סיועם של יועצי התדמית, לא מחושב ולא מנוכר. הוא פשוט נראה חביב ואנושי. וזה בדיוק מה שאנשיו של גנץ מנסים לשווק. שגנץ הוא לא נתניהו. לא מסתער כמו נתניהו, לא מתוכנן ומוקפד כמוהו, גם לא עשיר בסאונדבייטס כמוהו. פשוט אחר. מבחינתם תמונה אחת שווה אלף מילים, וסרטון אחד של אוריך שווה עשרות קטעי וידאו מבוימים.
