הצהרתו של נתניהו בתחילת שבוע שעבר באלקנה על כוונתו להחיל את הריבונות הישראלית על היישובים ביהודה ושומרון היא לא פחות מהכרזת מלחמה פוליטית על ימינה ועל הציונות הדתית. הן המיקום – מכל בתי הספר בארץ בחר נתניהו לפתוח את שנת הלימודים דווקא בהתנחלות; והן התוכן – הבטחה שכל בר דעת מבין שאין לנתניהו שום כוונה לקיימה, שהרי היה יכול לעשות זאת בקלות כבר מזמן – מעידים שנתניהו הגיע לאלקנה במטרה אחת בלבד: לשתות את קולות הציונות הדתית.
הכרזת המלחמה הזאת אישרה סופית את האסטרטגיה של נתניהו לבחירות הקרובות: נתניהו מתכנן להקים ממשלה עם גנץ (בתוספת החרדים, עמיר פרץ ואם יתאפשר גם משה יעלון), אחרי שכחול לבן תתפרק כצפוי מיד אחרי הבחירות ולפיד יעזוב אותה. כדי לעשות זאת הוא חייב יותר מנדטים מכחול לבן, והדרך הקלה ביותר להשיג אותם הוא לקחת אותם מימינה ומהציונות הדתית. לכן הוא הולך על הראש של ימינה בלי למצמץ. נתניהו אמנם זקוק גם ל־61 ממליצים בפני הנשיא, אבל אין מבחינתו שום הבדל אם הם יבואו מתוך הליכוד או מתוך ימינה.
התנהלותו של נתניהו הופכת את אסטרטגיית הבחירות של ימינה לבלתי רלוונטית. ימינה יצאה מתוך הנחה ראויה שנתניהו מוכן ללכת יד ביד עם הציונות הדתית. היא קשרה בו את גורלה, מחבקת אותו בכל הכנות והכוח, תומכת בו לראשות ומנסה לשמור למענו על "גוש הימין" ועל "ממשלת הימין". אבל ההתחייבות להמליץ עליו בפני הנשיא להרכבת הממשלה מתגלה עכשיו כטעות. היום מתברר שהציונות הדתית לא באמת מעניינת את נתניהו. מבחינתו אין יותר "מחנה". גם לא "גוש הימין". ברגע שימינה התחייבה להמליץ עליו לנשיא, מבחינתו היא עשתה את שלה.
כרשימה שמייצגת את הציונות הדתית, ימינה חייבת ללכת לדרך עצמאית. היא הייתה חייבת לעשות זאת מלכתחילה מבחינה אידיאולוגית, כפי שכתבתי כאן בעבר, אבל בשלב הזה אין לה ברירה אלא לעשות זאת, לפחות מבחינה פוליטית. היא חייבת להשתחרר מהתלות בנתניהו, מה"גם אנחנו ביבי", ולאמץ אסטרטגיה פוליטית שמשוחררת ממנו. לא רק שנתניהו סיפק לה את כל התירוצים לעשות זאת, אלא שהוא לא הותיר לה שום ברירה אחרת.
נוכח התנהלותו, ימינה חייבת לנטוש את נתניהו בלי למצמץ, בלי לשגות באשליות ובלי סנטימנטים. כן, עכשיו, שבוע וחצי לפני הבחירות. מוטב מאוחר מלעולם לא. לראשי ימינה אסור לחזור שוב על הטעות של שתי מערכות הבחירות הקודמות. ימינה חייבת להבין שנתניהו הולך על הראש שלה; שלא רק שאין לו שום בעיה להשאיר אותה עם שישה־שבעה מנדטים, אלא שיש לו בכך אינטרס ברור; שהוא מבקש את נפשה; שזו מלחמה על הבית; שמבחינתה נתניהו הוא לא רק נטל אלא אויב פוליטי; שהקשיים האישיים גורמים לו למעול באמונה ולחסל אותה. האינטרס של ימינה הוא שבראש הליכוד יעמוד אדם אחר, שמשוחרר מנטל הבעיות האישיות שגורמות לנתניהו למעול בבעלי בריתו; אדם שיכבד את הברית ההיסטורית שבין הציונות הדתית והליכוד. נתניהו הביא במו ידיו למצב שבו גם חפצי טובתו חייבים לנטוש אותו.
אין לי ספק שראשי ימינה מודעים לכך שהם אוחזים בנשק יום הדין נגד נתניהו. נוכח התנהלותו הגיע הזמן שישקלו להשתמש בו. עליהם להבהיר לנתניהו: התחייבותנו להמליץ עליך בפני הנשיא מותנית בכך שיהיו לנו לפחות עשרה מנדטים, כפי שהסקרים העניקו לנו ביציבות לאורך שבועות ארוכים. כל מנדט מתחת לזה הוא מנדט שאתה שתית לנו בישורת האחרונה. אם נקבל בבחירות פחות מעשרה מנדטים, אנחנו לא מתחייבים להמליץ עליך לנשיא. את המנדטים שאתה מחפש עליך לקושש אצל ליברמן או כחול לבן.
הכרזה כזו תטרוף את הקלפים של מערכת הבחירות הזו ושל האסטרטגיה כפוית הטובה של נתניהו. היא תפתח את מערכת הבחירות מחדש. היא גם עשויה להביא לנפילת נתניהו. לימינה אין ברירה אלא לעשות זאת אם היא חפצה בחיים. היא לא חייבת להתאבד בשבילו. ראש תחת ראש.
סביר שמהלך כזה יוריד כמה מנדטים של ימינה שירוצו להציל את נתניהו. אבל אלה בדיוק המנדטים שנתניהו מתכנן לשתות. הם היו יורדים ממילא. עכשיו הוא יצטרך להזיע כדי שהם לא יעזבו את ימינה. בעיה שלו. ומי יודע, ייתכן שזקיפות הקומה הפוליטית ורוח הלחימה האלה יביאו לימינה מנדטים חדשים, בין השאר מאנשי "רק לא ביבי". כך או כך, עם המנדטים שיישארו לימינה בעקבות המהלך, כמה שיישארו, היא תוכל להביא לחילופי הנהגה בליכוד, ולהיפטר אחת ולתמיד מנתניהו.
הציונות הדתית חייבת ללמד את נתניהו שבעלי ברית צריך לכבד, ושמי שחי בבית זכוכית חייב להיזהר מלזרוק אבנים, ושלא רק הראש של ימינה חשוף אלא גם שלו עצמו. היא תעשה זאת רק אם תשכיל לא להיות אסקופה הנדרסת לפניו; רק אם תשתחרר ממנו.
כאמור, להערכתי ראשי ימינה מודעים לאסטרטגיה הזאת, אבל העדיפו עד עכשיו לא לשבור את הכלים. נוכח התנהלותו של נתניהו, לא בטוח שנותרה להם ברירה.
