לא יודע אם עדכנתי אתכם, אבל עברנו דירה. אחרי בערך 15 שנות תל־אביב נטשנו את העיר ללא הפסקה עד שיש לך ילדים, עלינו על פיג'מות, ועברנו לשכנה רמת־גן. אתם אחלה אנשים, אז בטח אתם ממלמלים לעצמכם בראש "בשעה טובה". תנו לי לעדכן אתכם: אין ברכה פחות מתאימה למעבר דירה מאשר "בשעה טובה". מרגע שעברתי, כל מה שאני עושה זה לחכות שהאיש של המשהו יגיע.
הטלתי על שירן לתאם את כל האנשים של המשהוים לאותו יום. משימה קשה, אבל שירן התחתנה איתי מה שרומז שהיא לא מפחדת ממשימות קשות. בשעה עשר בבוקר הגיע האיש של הסלון, יחד עם האיש של האיש של הסלון. האנשים של המשהוים מגיעים תמיד עם עוזר זוטר, שיום יבוא והוא יקודם לאיש של המשהו.
האיש של הסלון התחיל להרכיב את הסלון תוך כדי שהוא צועק על האיש שלו. בשביל זה הוא שם: כדי שיהיה מישהו להוציא עליו אגרסיות במקום על הספה החדשה שלנו. אחרי חצי שעה הגיע האיש של התמי 4. שמחתי שזה איש של משהו שנמצא בחדר אחר, כי המצב עלול להסתבך כשמגיעים שני אנשים של משהו שצריכים לעבוד באותו חדר.
האיש של הסלון גילה שהוא שכח מברג ספציפי באוטו, כלומר רצה לרדת לעשן. האיש של התמי 4 בדיוק התחיל לקדוח לי בשיש כשהגיע האיש של המיטה יחד עם האיש שלו, ואמר שאין חניה למטה. הוא צריך להחנות את המשאית כדי לפרוק את המיטה. אמרתי לו שהאיש של החניה עדיין לא הגיע. הוא דפק לי מבט של "אני מבין שגם האיש של ההומור עדיין לא פה".
האיש של הסלון חזר מסריח מסיגריות ובלי מברג, והמשיך להרכיב את הספה. שאלתי אותו למה ברגליים השחורות של הספה יש כתמים לבנים, אז הוא אמר לי שזה בטח קיבל כמה מכות בדרך, וצובעים את זה אחר כך עם טוש. שאלתי אותו אם הוא האיש של הטוש, אז הוא אמר לי שלא אבל האיש שלו הוא האיש של הטוש.
האיש של התמי 4 קרא לי בבהילות לאשר לו נקודת קדיחה, אז אמרתי לו בסדר רק שיפסיק לקדוח לי. רגע אחרי שהוא לא זרם איתי נשמעו דפיקות בדלת: האיש של פינת האוכל פה. בעיה. האיש של הסלון עדיין לא הראה סימני סיום, והאיש של פינת האוכל אמור לעבוד באותו חלל. ברגע שאתה שם שני אנשים של משהו באותו חלל, סביר שהם יהפכו לאנשים של כסאח.
הצעתי לאיש של פינת האוכל משהו לשתות. הוא אמר לי שהוא יותר איש של אוכל. צחקתי בהגזמה מהבדיחה המאולצת וקיוויתי שעד שיפרוק את הפינה, האיש של הסלון יסיים. דפיקות בדלת: האיש של הארונות. עוד לא הספקתי להגיד לו שלום והרגשתי טפיחה על כתפי מהאיש של הסלון, שסיים. התיישבתי על הספה. נוח. אתה משוחרר, אמרתי לו, כאילו אם לא היה נוח הייתי יכול להגיד לאדם בגובה שני מטר וברוחב דומה שהוא צריך להישאר. שילמתי לו 600 שקל על ההובלה וההרכבה. הוא שאל אם אין טיפ. נתתי לו ולאיש של הטוש 100 שקל וביקשתי שישאיר את הטוש. הוא סירב. נתתי להם 90.
"עדכנתי את האיש של המזגן שלא יפעיל אותו גם כשהוא מסיים. האיש של מיטות הילדים תקתק את ההרכבה ויצא בתוך חצי שעה. איזה איש. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש של מיטות הילדים"
חזרתי לאיש של הארונות, שעדכן אותי בינתיים שהמעלית שלי קטנה מדי. אמרתי לו שאין בעיה ואני מיד בונה מעלית גדולה יותר. "מצחיק", הוא אמר, "אבל אז אנחנו מעלים את הכול במדרגות, וזה עוד 250 שקל". אמרתי לו שזה ממש לא הוגן, ושילמתי. האיש של התמי 4 התקרב לסיום, בשעה שהאיש של פינת האוכל התחיל להרכיב את הכיסאות. שאלתי אותו למה אין לו איש של כיסאות, אז הוא אמר לי שהיה לו אבל הוא קודם למזנונים.
טלפון. האיש של הכבלים למטה, הוא רוצה שארד לחתום על משהו לפני שהוא עולה. הזמנתי מעלית. אחרי עשר דקות היא הגיעה כשבתוכה האיש של הארונות וכמעט כל הארון. אמרתי לו שחשבתי שהוא איש של מדרגות. הוא אמר לי שהאיש של החלקים הגדולים עולה ברגל. כמעט דרשתי את 250 השקלים שלי בחזרה, אבל מהמעלית השנייה של הבניין יצא האיש של המזגן כי יש בעיה במזגן והוא לא מקרר כמו שצריך.
האיש של התמי 4 סיים. הצעתי לו לשתות כוס מים אבל הוא שאל אם יש לי קולה. אמרתי לו שזה קצת מוזר שהוא לא שותה מים והתפשרנו על ספרייט. האיש של הכבלים התחיל לעבוד בשעה שהאיש של פינות האוכל סיים. נתתי לו טיפ ושחררתי אותו.
כשהוא נכנס למעלית יצא ממנה האיש של מיטות הילדים, עם האיש שלו. הוא התחיל להרכיב אותן. האיש של הארונות הזיע על כל חדר השינה, אז שאלתי את האיש של המזגן מה קורה עם הקירור. הוא ענה לי שייקח חצי שעה. הצעתי לאיש של הארון שיפתח חלון, והוא אמר לי שבלי מיזוג זה עוד 250 שקל. שאלתי אותו אם הוא צוחק, והוא ענה לי שכן, "אבל היית משלם לי, נכון?". עניתי לו שכן ועדכנתי את האיש של המזגן שלא יפעיל אותו גם כשהוא מסיים. האיש של מיטות הילדים תקתק את ההרכבה ויצא בתוך חצי שעה. איזה איש. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש של מיטות הילדים.
האיש של הכבלים התקרב לסיום כשבדיוק נכנס בדלת, בפוזה של מדען גרעין, האיש של הגז. שחררתי את האיש של הכבלים ועמדתי ליד האיש של הגז, שהגיע עם האיש שלו, שבעצם היה האיש של הכיריים. האיש של הארונות יצא מהחדר מיובש ושאל מה קורה עם המזגן. הפניתי אותו לאיש של המזגן ואמרתי לו: "זה האיש שלך". האיש של המזגן, שהיה חסר סבלנות מטבעו, אמר לו שזה ייקח עוד קצת זמן. האיש של הארונות שאל אם יש באזור איש של מאווררים. אמרתי לו שאשאל את האיש של הבניין אם יש לו איזה פרופלור ספייר.
האיש של הגז חיבר אותי לעניינים בשעה שהאיש של המזגן הגיע למטבח ואמר לי שהוא סיים ועכשיו הכול בסדר. הדלקתי את המזגן, כיוונתי לרמה של בנק וניגשתי לאיש של הארונות, שהרכיב ארון חצי ערום. אל תשפטו אותו, חום אימים. בינתיים הגיע גם האיש של בזק לתקן משהו שהאיש של הטלוויזיה אמר לו. שאלתי אותו איך לדעתו ייגמר תיק 4000. אמר לי שהוא מעדיף לא לערב שעמום ועבודה. סיים בתוך חצי שעה. גם האיש של הארונות סיים, השם ייקום דמו.
שבע בערב. הבית ריק. רק אני עם עצמי, בלי אף אחד. לפחות עד מחר בבוקר, כשיגיעו האיש של האלומיניום, האיש של התריסים והאיש של המזנון. ועל זה אמרו חז"ל, במקום שאין אנשים, חכה למחר.
