הפיגוע במגדלי התאומים, לפני 18 שנים בדיוק, היה המתקפה האסלאמית הקשה ביותר על אדמת ארצות הברית. אך בניגוד להנחה שהאירוע יגרום לנזק בלתי הפיך למוסלמים אמריקנים – המציאות הייתה הפוכה.
עוד בעשורים שלפני ה-11 בספטמבר 2001, הקהילה המוסלמית הייתה במגמת עלייה ונחשבה כאחת האיכותיות במערב. אך היא התאפיינה בפסיביות ופילוג מבחינה דתית, אתנית, פוליטית ותרבותית. נקודת השבר העמוקה שנוצרה עקב הפיגוע, יצרה סוג של חלון הזדמנויות עבור המוסלמים-אמריקנים שהשכילו לנצל אותה.
במטרה להגן על זהותה ושמה הטוב במדינה, הקהילה המוסלמית אילצה את עצמה לפרוץ את הבדידות החברתית שאפיינה אותה עד אז, והתגלתה כמסוכנת. ה-11 בספטמבר בישר למעשה את סופו של הוויכוח על מידת הצורך בקיומה של פעילות מוסלמית פוליטית וחברתית, ויצר קונצנזוס רחב שתמך וקידם באינטרסים של הקהילה המוסלמית-אמריקנית וקידם אותה.
פעילות זו כללה שיתוף פעולה ובניית גשרים בין קהילות מוסלמיות שונות, כמו לדוגמא: ערבים ופקיסטנים, מהגרים ואפרו-אמריקנים וגם בין מוסדות אסלאמיים מגוונים וחדשים. בנוסף, יוסדה פעילות בין-דתית שופעת בין קבוצות של מוסלמים לבין בני הדת הנוצרית והיהודית בבית ספר, אוניברסיטאות ועוד. גם חשיבות המעורבות החברתית גברה ביתר שאת, בין אם בתקשורת, בפוליטיקה או בשירות האזרחי. מתוך אותה התעוררות פוליטית אקטיבית, נבחר גם חבר הקונגרס המוסלמי הראשון, קית' אליסון, בשנת 2006.
בנוסף, מטיפים ודרשנים מוסלמים היטיבו לנצל את יתרונות המדיה החדשה – שהתעצמה שנים ספורות לאחר הפיגוע – והשתמשו בה לצורך פעילות הסברתית. באופן זה, הם יצרו תדמית אקטואלית ומודרנית, שאפשרה להם מיתוג חיובי ושוחר שלום של האסלאם. חלק מאותם מטיפים אף הפכו לכוכבי מדיה עם מיליוני עוקבים בפייסבוק, כמו נומאן עלי ח'אן ועמר סולימן ממכון 'באינה' שבטקסס. הפעילות אף קירבה אל האסלאם אמריקנים נוספים, שהתעניינו בדת בעקבות הפצתה המוצלחת.
המציאות הזו תורגמה גם לעובדות מספריות. למרות שמספר המוסלמים בארצות הברית אינו ידוע בוודאות, ישנן הערכות שטוענות ליותר מעשרה מיליון תושבים כיום. בשנת 2000 מספר המסגדים בארה"ב היה כ-1,209, ואילו בשנת 2011 טיפס המספר בכ-70 אחוזים והגיע ל-2,106.
הקטסטרופה ב-11 בספטמבר אמנם פגעה בדמותם של מוסלמים אמריקנים, אך היא גם תפקדה כסוג של חרב פיפיות, שהוציאה אותם מחוזקים מאותו חורבן. האתגר שעמד לפתחם – לפעול למען חפות זהותם הדתית – יצר את הצורך להתערות מסיבית רבה יותר בחברה, שהביאה לשינוי משמעותי.
קשה לנבא כיום את עתידה של הקהילה המוסלמית-אמריקנית בעשורים הבאים. בכל מקרה, אי אפשר להתעלם מזיקת הצלחת הקהילה למעמדם היורד של היהודים בארצות הברית, ויותר מכך, לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כידוע, האסלאם באמריקה מכיל בחלקו רטוריקה אנטי-ציונית ותמיכה גלויה בארגונים כמו BDS. ייתכן שפרשיות אחרונות, כמו רצונן של חברות הקונגרס המוסלמיות, אילהאן עומאר ורשידה טליב, להיכנס לישראל לצורך סיור הסברה אנטי-ציוני, מבשרות על תחילתו של עידן חדש.
