בחורף 1692 פקדו מכשפות את מפרץ מסצ'וסטס והחלו לענות נערות צעירות בעיר סיילם (Salem). לפחות כך דיווחו אותן נערות, שנתקפו בעוויתות, בהשתנקויות ובפרצי כאב פתאומיים. הנערות זיהו את מכשפיהן, והרשויות נזעקו לפעולה. הודאות הושגו בחקירות ברוטליות ובעינויים, בתי משפט התכנסו וחרצו דין, ובתוך כשנה, לפי כל כללי הטקס, זוהו ונכלאו יותר מ־150 מכשפות ומכשפים – שהודו באשמה והעידו על אחרים כדי להציל את חייהם – ותשעה־עשר מהם נתלו עד צאת נשמתם.
ציד המכשפות בסיילם הסעיר את המושבות באמריקה וחולל ביקורת ציבורית רחבה. אינקריס מאת'ר, פוריטני שהיה נשיא הרווארד, כתב כי "מוטב להניח לעשר מכשפות חשודות להימלט מאשר להרשיע אדם אחד חף מפשע". תוך שנים ספורות חלק מהנערות המאשימות, כמו גם שופטי סיילם והמושבעים, הכו על חטא. פסקי הדין נהפכו, ופיצויים הוענקו למורשעים על לא עוול בכפם. סיילם הפכה לאבן דרך בהתפתחות הדינים והזכויות של חשודים בארה"ב.
חשיפות השבוע מתיקי נתניהו היו צריכות להרעיד את אמות הסיפים במדינה. מערכות האכיפה יצאו משליטה. הן רודפות את ראש הממשלה, ופועלות ללא לאות על מנת להאשימו בעבירה, תוך רמיסת זכויות בסיסיות של חשודים וכל נורמה משפטית של צדק והוגנות. אם עד היום הטרידה אותנו האכיפה הבררנית ביחס לנתניהו, מהיום צריכה להטריד אותנו הרדיפה הבריונית בדרך להרשעתו.
הציטוטים מחדר החקירות מזעזעים. הנחקרים מבינים היטב מה נדרש מהם כדי להציל את עורם. עקיבא ביגמן חשף ב'ישראל היום' את דברי שלמה פילבר לחוקריו, יום לפני שנשבר והפך לעד מדינה: "יש 300… 500 חוקרים בישראל, שכולם נמצאים עכשיו במין תחרות, מרוץ למיליון, מי יביא את הראש של נתניהו. אז מה צריך? את אחד האנשים הקרובים אליו. אז מסמנים אותי, ומנסים לחפש אותי ולהפוך אותי". ופילבר אכן "התהפך".
לניר חפץ הציעו החוקרים להחליף עורך דין, אולי משום שעורך דינו התנגד להפיכתו לעד מדינה. ההצעה הזו אסורה בתכלית, אבל האיומים היו ברוח מאפיונרית ממש. לפי פרסום של חן מענית ב'גלובס', אמרו לחפץ החוקרים: "אם אותו מנתח או רופא יכול לגרום למותך, אתה באיזשהו שלב מבין כי הרופא, האבחנה שלו לא נכונה. אולי צריך להחליף רופא, וזה קורה. בדיוק כמו שהוא יכול להציל אותך – כך הוא גם יכול להרוג אותך".
אלי סניור מ'ידיעות אחרונות' מוסיף עוד נפח ל"המלצה הידידותית" הזו. החוקרים מצוטטים: "ניר אתה צריך להתעורר על החיים שלך דחוף. דחוף. דחוף… יש מצב גדול מאוד שאחרי כל הסיפור הזה פה הילדים שלך לא ירצו להיות איתך בקשר יותר, וגם אשתך. למה? בגלל שאתה שומר על זכות השתיקה… ההשלכה פה מעבר לפלילים וכלא. התא המשפחתי שלך כרגע נמצא בסכנה בעקבות אותה פצצה שאמרתי לך שתגיע בזמן הקרוב מאוד". מהי אותה פצצה? איך חוקר מעז לאיים על התא המשפחתי של חפץ? אין יותר שום גבול. ואמנם, גם חפץ נשבר. אבל לעדויות שנגבו כך, אין שום ערך.
עמית סגל חשף את הפעלתו של אור אלוביץ' נגד אביו, בחדר היוועצות שאורגן כביכול לשיחה אישית. הבן העצור אומר לאביו העצור, שהחוקרים גרמו לו להבין שהאב יכול להביא לשחרורו אבל מסרב לעשות מה שצריך. הוא מציע לו, הפלא ופלא, להחליף עורך דין. תגובתו של אלוביץ' האב לבנו מאלפת. "יומיים הם הרגו אותי עם העד מדינה שזה יעזור לכולם", הוא מספר. "אמרתי לו אני צריך לשקר כי אין לי על מה להיות עד מדינה… אין לי מה לתת להם חוץ מללכת להרשיע את ראש הממשלה בדבר שהוא לא עשה". האב, כמו פילבר, מבין בדיוק מה רוצים: "אור, אור חמוד שלי", הוא מסביר לבנו, "מי שהם מחפשים זה אדון נתניהו… בשביל להגיע לאדון נתניהו הם יכולים לעשות הכול, הם רצו שאני אהיה עד מדינה… אבל אין לי על מה, אני יכול רק לשקר".
רגישות גבוהה
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הגיב לפרסומים בגיבוי מלא לחוקרים ובהכחשת הטענות. מנדלבליט בטוח, וכך מבטיחים לו עמיתיו, שהוא ייזכר כאביר שלטון החוק. גם השופטים, התובעים והמושבעים בסיילם היו משוכנעים בצדקתם ובצביונם המוסרי. אבל תוך שנים ספורות הם הפכו, גם בעיני עצמם, לסמל של קלקול משפטי. אם ימשיך מנדלבליט לגבות את מערכות הרדיפה הבריוניות, הוא ייזכר בהיסטוריה כמי שהשתתף בציד ראש ממשלה, תוך רמיסת שלטון החוק. שמו יהפוך לשם נרדף לרדיפה משפטית אחר נבחר ציבור, תוך גיבוי מערכות שיצאו משליטה וחצו גבולות מוסריים, אתיים וחוקיים, על מנת להשיג הרשעה בכל מחיר.
ההיסטוריה, בניגוד למערכת האכיפה שלנו, היא שופטת חסרת פניות. ממשפט סוקרטס ועד למשפטי הראווה הקומוניסטיים, משפטי עוול הפכו לציוני דרך וחוללו תנועות־נגד. הציבור רגיש במיוחד לקלקולים באותה מערכת שאמורה להגן עליו ועל זכויותיו.
בשלהי שנות החמישים כתב נתן אלתרמן על משפטי הראווה בצ'כיה: "כן, הכול בעצם על מקומו, השופטים, נציגי התביעה הכללית, הסנגורים, 'כולם בגלימותיהם הרשמיות', העדים, הקהל, הכול על מקומו, ואף על פי כן הכול יודעים כי כאן נערך משחק תחפושת שטני הכולל את הכול, את השופטים, את הפרוטוקולים, את הנאומים, את השאלות, את התשובות, את מכונות ההקלטה, את הרמקולים, את השמשים, את השוטרים, את הצופים". קלקול שכזה, הסביר אלתרמן, מעיד על פגם יסודי במשטר כולו.
לא רק את מנדלבליט, "בגלימתו הרשמית", תשפוט ההיסטוריה על תפקידו ב"משחק התחפושות" של רדיפת נתניהו. חקירות נתניהו הן האירוע הפוליטי הדרמטי של השנים האחרונות. רשויות האכיפה הפכו למדינה בתוך מדינה, ומציגות פגם יסודי במשטר שלנו. איש ציבור ימני ששותק בעת הזו, אינו ראוי לאמון הציבור. אנשי ימין שמגבים בפחדנות את ההתנהלות הזו, אסור שיקבלו אפילו קול לאומי־ליברלי אחד. כי שקט הוא רפש. הפיכתה של מערכת האכיפה והמשפט למערכת של הרשעה פוליטית לאנשי ימין ולראש הממשלה, היא חורבן הדמוקרטיה. לא פחות. 
