מי שהבטיח שמועד ב' יהיה העתק־הדבק של מועד א' – התבדה. מערכת הבחירות הזאת לא דמתה לקודמתה. לא רק כי שחקנים רבים עזבו (אבי גבאי, שלי יחימוביץ', טל רוסו) ואחרים הצטרפו (אהוד ברק, ניצן הורביץ, אורלי לוי־אבקסיס במהדורה מחודשת), ואף לא רק בגלל שלל הבריתות שנכרתו (ימין חדש ובית יהודי, פייגלין ונתניהו, גשר והעבודה), אלא כי אביגדור ליברמן כפה על המערכת הפוליטית משחק שונה מזה שקדם לו.
בעבר התחרו בימין סביב התמיכה בנתניהו, והשאלה העיקרית הייתה אם תהיה לנתניהו קואליציה של חסינות. הפעם העניין המרכזי הוא האם לנתניהו יהיו בכלל 61 תומכים.
לפחות ארבעה אישים פוליטיים יכולים לרשום לעצמם, כבר עתה, סימן וי גדול של הצלחה בבחירות מועד ב'. הראשון הוא אביגדור ליברמן, שיצר סדר יום חדש ומפתיע סביב נושא דת ומדינה, ואחר כך מיצב את עצמו כלשון מאזניים. הוא הותיר מאחור את המפלגות החרדיות, שפעם היו במקום הזה, ועכשיו הן בכיסו של נתניהו. ליברמן הכפיל את כוחו בסקרים ונותר שם יציב כצוק איתן לכל אורכה של מערכת הבחירות. השני הוא יו"ר מרצ ניצן הורוביץ, ששב לפוליטיקה, והצליח לאחד סביב מפלגתו את אהוד ברק ואנשיו ואת ח"כ סתיו שפיר מהעבודה. הוא קיבל מפלגה שנלחמה לעבור את אחוז החסימה, ומגיע לבחירות כשהסקרים מנבאים 6־7 ח"כים לברית שהקים. השלישית והרביעי, כמובן, הם איילת שקד ונפתלי בנט, שהיו על אי המתים הפוליטי ושבו מן הכפור.
היכן הרב רפי?
אחרי ריאיון "טיפולי ההמרה" של הרב רפי פרץ לדנה ויס בערוץ 12, נעלם שר החינוך מהמסכים ומתחנות הרדיו. הועלם. מתברר שעל טעות לא חוזרים פעמיים, והרב רפי, שאינו מנוסה וחד לשון בראיונות בכלי תקשורת אלקטרוניים כעמיתיו נפתלי בנט, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ', נותר מאחור. איש במטה ימינה לא היה מוכן להסתכן, ובזמן הקצר שנותר עד לבחירות, אי אפשר היה להספיק להדריך אותו בדרכי ראיונות משודרים. הוא גילה בדרך הקשה שככה זה כשאומרים את כל מה שחושבים, ופשוט מדברים את האמת. לפעמים זה פועל כבומרנג.
