הליכוד וכחול לבן השיקו עכשיו קמפיינים שונים מאלה של חודש אפריל. בבחירות מועד א' עשתה כחול לבן מאמץ נואש לחזר אחרי קולות של ליכודניקים מאוכזבים ודתיים מתונים, אך כעת עברה למסע קניבליזם בתוך גוש השמאל. קמפיין "ממשלת האחדות החילונית" נועד לפתות את בוחרי ישראל ביתנו והמחנה הדמוקרטי כאחד. המתקפות של כחול לבן על נתניהו הפכו לדבר שבשגרה, והיה עליה להמציא את עצמה מחדש.
נתניהו, לעומת זאת, נותר הקמפיינר היחיד בעיר שאין סביבו נבחרת. בבחירות באפריל היו שם כמה מבכירי הליכוד (תמונת הסלפי המפורסמת במרכז מורשת בגין בלי השרה מירי רגב, השקת הקמפיין המתוקשרת ולחיצת היד לגדעון סער, ואף שלטי חוצות של נתניהו מוקף בשריו). הפעם זה היה נתניהו סולו. שלו יהיה הניצחון, אם יהיה, ושלו הכישלון, אם יהיה. מה ששלו שלו, כמאמר השדרית אופירה אסייג.
נתניהו החליט הפעם להעביר את קמפיין הנגטיב שלו מבני גנץ ויאיר לפיד לגורמים אחרים: התקשורת בכלל וערוץ 12 בפרט, היועץ המשפטי לממשלה ויושב ראש ועדת הבחירות. באפריל הקפיד נתניהו למקד את המתקפות הפוליטיות ביריביו מכחול לבן. אלא שלפי שעה הקמפיין האגרסיבי שלו טרם נתן את אותותיו. מ־39 מנדטים של הליכוד וכולנו בכנסת היוצאת נותרו בסקרים בין 30 ל־32 לכל היותר. אם מתכוון ראש הממשלה להגיע למספר הנכסף – 61 – בלי ישראל ביתנו, הוא מוכרח לשמור על מה שיש לו, ובד בבד לגרום ליריביו לדמם.
בכחול לבן התעודדו במהלך הקמפיין כשראו שהמועמד שלהם מחזיק מעמד ונותן פייט לראש הממשלה. למרות הוויכוחים בצמרת, ולמרות פרשת ההדלפות ומשרד החקירות. המאמץ של הליכוד להציג את גנץ כמבולבל ולא כשיר לא התרומם. קשה מאוד להדביק לרמטכ"ל לשעבר דימוי של רשלן או מופקר. לדעת המפלגה, אנשי כחול לבן אינם מצביעי "רק לא ביבי", אלא גם תומכי גנץ. הרמטכ"ל לשעבר שרד מתקפות לא פשוטות וגילה עור עבה. בשבועיים האחרונים הוא גם היה משוחרר יותר בראיונות שלו, ומשום כך הוחלט במטה להציף את כלי התקשורת בגנץ, במאמץ להעביר את המסר: "אני האנטיתזה לנתניהו". מבחינתם, גנץ הוא מה שמכונה באנגלית likable, חביב ולא מאיים. "גנץ מביא מצביעים", אמרו שם.
ספק אם האמירה הזאת מדויקת. יש כנראה יותר שרוצים לראות את נתניהו בבית מאלה שרוצים בגנץ כראש ממשלה. הראיה: בבחירות מועד ב' גדל הפער בין נתניהו לגנץ בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה. גנץ של מועד א' הביא ציונים טובים יותר. למעט יממה אחת, שבה השיקו את קמפיין ממשלת האחדות החילונית, לא הצליחה מפלגת האופוזיציה הראשית לייצר סדר יום משל עצמה. לעיתים אפשר להיבנות מטעויות היריב.
אירועים אסטרגיים מכריעים
השוויון בין הגושים במערכת הפוליטית נשמר כבר חודשים. התזוזות הן בעיקר בתוך הגושים פנימה. מה יכול בכל זאת לשנות את התמונה ולהכריע את הבחירות?
1. אם יהיה מספר דל של מצביעים. 68 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה הגיעו לקלפיות באפריל. כמה מהם יגיעו בשבוע הבא? חידה גדולה שיכולה להשפיע מאוד על התוצאות.
2. אם עוצמה יהודית תעבור את אחוז החסימה. לפי כמה סקרים שפורסמו השבוע, המפלגה נבחרת לכנסת עם ארבעה מנדטים (המינימום לכניסה לבית המחוקקים).
3. אם העבודה לא תעבור את אחוז החסימה. זה יכול מצד אחד לפגוע בגוש המרכז־שמאל, אבל מצד שני להקפיץ את כחול־לבן מעלה במספר המנדטים.
4. הצבעה מסיבית של ערביי ישראל. בבחירות בחודש אפריל באו רק 49 אחוזים מהם להצביע, שיעור נמוך בעשרים אחוז משיעור ההצבעה הכולל במדינה. אם יגיעו הפעם המוני מצביעים ערבים, זה יכול לחזק מאוד את גוש המרכז־שמאל.
שתהיה לנו הצבעה מוצלחת.
