רבות נאמר כבר על מערכת הבחירות השנייה של 2019, אבל מעל כולם בולטת הטרוניה: למה היינו צריכים את זה? מלבד הפוליטיקאים, שמשתמשים בשאלה כדי להבליט את בזבוז כספי הציבור שבבחירות נוספות, מי שעושים בה שימוש נרחב הם אנחנו, העיתונאים. לא תמצאו פרשן פוליטי שלא התמרמר בשידור על הרס חופשת הקיץ השנתית או על עומס העבודה שמערכת הבחירות מטילה עליו. המרמור בוטה עד כדי כך שהוא הפך להלצה החביבה על יושבי אולפני הטלוויזיה והרדיו. להיות פרשן ממורמר זו האופנה הכי חמה בקיץ 2019.
לצד זאת, כל יושבי האולפנים שלא פוסקים מלהסביר לנו עד כמה הבחירות מיותרות ממשיכים להטיף לציבור ולנזוף בו על שאינו מתעניין בנעשה. לפי כל התחזיות, שיעור ההצבעה צפוי להיות נמוך במיוחד. איך ייתכן שחלקים נרחבים בציבור לא מתכוונים להצביע, תוהים באולפנים. ובכן, אולי אם נפסיק לטעון שהבחירות מיותרות, הציבור יחשוב שהן גורליות לפחות כמו אלו שקדמו להן, אי אז באפריל.
בעידן הנוכחי נהוג להאשים את התקשורת בכל תחלואי החברה. האלימות ברחובות? בגלל התקשורת שמציגה אלימות. השיח הרדוד? בגלל התקשורת שמזקקת את חיינו לכותרות של עד שבע מילים. המצב הכלכלי? בגלל התקשורת שמעודדת אותנו לצרוך גם מה שאנחנו ממש לא צריכים. עם שלוש הטענות האלו אני לא מסכים. לתקשורת יש חלק בכל אחת מהן, אבל היא אינה תורמת תרומה מכרעת ובלעדית לתופעות הללו. ובכל זאת, בכל הקשור להשתתפות בבחירות יש לתקשורת תפקיד מכריע. אם העיתונאים מימין ומשמאל ומהאו"ם היו מעניקים למערכת הבחירות את ארשת הכבוד שהיא ראויה לה, גם הציבור היה מרגיש שעליו להתגייס ולבצע את המטלה הפשוטה של הצבעה בקלפי. נכון להיום, ארבעה ימים לפתיחת הקלפיות, הציבור אדיש למתרחש. יש לכך מחיר.
אדישות הציבור גורמת לכך שמנהלי הקמפיינים נאלצים להיאבק באגרסיביות על תשומת לבו של הקהל, במטרה להמריץ עוד מצביעים אל הקלפיות. את המלחמה על דעת הקהל עושים באמצעות חידוד מסרים והקצנתם. מי שפעם היה סתם שמאלן, הפך לשמאלן בוגד, ומי שפעם היה ימין מתון, הפך לימין משיחי ומסוכן. שני הצדדים פונים לבסיס התמיכה העמוק שלהם, ויש לכך השלכות. אחת מהן היא דווקא השגת התוצאה ההפוכה מזו הרצויה, כשישראלים רבים מתקשים להזדהות עם המסרים הקיצוניים ומכריזים שאין למי להצביע, ולכן ילכו לקניון במקום לבית הספר היסודי שהם אמורים להצביע בו.
בחירות 2019 מועד ב' ממחישות עד כמה קל להביא את הציבור הישראלי לכדי מיאוס מהמערכת הפוליטית. לא די שהצבענו פעם אחת, והצבעה נוספת היא עניין שקשה להסביר או להצדיק, אלא שגם בתקשורת לא מפסיקים להזכיר לנו שהסיבוב הנוכחי מיותר. מי שצופה בערוצים השונים עשוי להתרשם שהנזק הכי גדול מפיזור הכנסת חודש אחד בלבד לאחר כינונה הוא ביטול חופשות אוגוסט שתכננו הפרשנים הפוליטיים. האמת, ליבי על הפרשנים, הכתבים והמגישים, שנאלצו לשנות את התוכניות שלהם. הם עבדו קשה בסבב א' ובהחלט מגיעה להם חופשה. אבל עם כל הכבוד, הנזק שנגרם לאמון הציבור במערכת הפוליטית ובדמוקרטיה הישראלית חמור עשרות מונים מהנזק שנגרם ליחסים בין העיתונאים לסוכני הנסיעות שלהם.
במעט הימים שנותרו ראוי שכלי התקשורת יתעשתו, ישנו את הקו ויחליפו את הקיטורים בתזכורת לכך שהצבעה היא פעולה אזרחית מהחשובות שיש, אם לא החשובה שבהן, ויעודדו עוד ישראלים לפקוד את הקלפיות בדרכם לקניונים. הנה, אני אהיה הראשון – לכו להצביע.
