נתחיל מהסוף: כשריח הבחירות האחרונות עוד באוויר וטראומת מינה צמח עוד צרובה לנגד עינינו, קשה לקחת את מדגמי הטלוויזיה יותר מדי ברצינות. השינוי המרכזי מאז הבחירות שהתקיימו שבועיים בלבד לפני חג הפסח לבין הנוכחיות שנקבעו לשבועיים לפני ראש השנה, הוא שמאווירת ההתחדשות של האביב לרעננות של השנה החדשה קיבלנו מהדורה ממוחזרת של אותו תבשיל ישן. נכון לשעת מדגמים זו, סרט ההמשך של בחירות 2019 נותר עם סוף פתוח. כל שנותר לחברי המפלגות השונות הוא להפיק לקחים.
ראשונים למשימה זו הם כמובן המועמדים הבולטים לראשות הממשלה. נראה כי אף אחד מהם לא ימהר הפעם לעלות על הפודיום ולהכריז על נצחונו. רק לפני חמישה חודשים, שיכורים ממדגם ערוץ 12 שהביא להם יתרון על הליכוד, מיהרו ראשי כחול לבן לעלות בחגיגיות לבמת המטה בגני התערוכה, ולהכריז על עידן חדש למדינת ישראל. היו"ר בני גנץ בירך את הנוכחים בברכת כוהנים חגיגית, הבטיח להיות ראש הממשלה של כולם, וקינח בחיבוק קבוצתי הדוק במיוחד עם חבריו לצמרת הקוקפיט.
תוצאות האמת שהתגלגלו לאורך הלילה הפכו את חגיגות הניצחון למביכות למדי, שעה שהליכוד השווה את מספר המנדטים ונהנה מגוש ימין בטוח, לפחות לשעה קלה. אולם גם נאום הניצחון של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שתובל בברכת שהחיינו, התברר כברכה לבטלה. על אף שהמתין בסבלנות עד לשעה שתיים בלילה, ולמרות שאכן נהנה מקואליציה בטוחה על הנייר, נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה.
וזו למעשה התוצאה העכשווית של בחירות 2019, סיכום שנתי: הגושים נותרו כפי שהיו, רק ליברמן איננו עוד אותו ליברמן שנספר אוטומטית עם גוש הימין. האיש שהיה מוקצה בשמאל יותר מבצלאל סמוטריץ', הדמון הגדול של תוכניות הסאטירה שהכריז רק לפני חצי שנה שגנץ יכול להרכיב ממשלה רק עם דובי קוטב, מארגן לעצמו כעת פרווה לבנה ומאותת בקריצה למחנה רק-לא-ביבי.
את הנאתו המופגנת מהיותו לשון המאזניים של הממשלה הבאה ליברמן תכנן היטב מראש וכעת הוא נהנה מכל רגע. באפריל אירוע הבחירות של ישראל ביתנו התכנס לתוך מטה המפלגה, תוך כסיסת ציפורניים מחשש להיגררות אל מתחת לסף אחוז החסימה. הלילה הם הרימו אירוע חגיגי במוזיאון ארצות המקרא שבירושלים, במפגן יוקרתי שמבקש לחגוג קפיצה של מאה אחוז מהבחירות האחרונות – מחמישה מנדטים לעשרה באחד המדגמים.
מי שתפסו את מקומה של ישראל ביתנו בחרדת אחוז החסימה הן מפלגות השמאל, שהחיבורים שנדרשו אליהן לא הספיקו כדי להקפיץ אותם למקום הבטוח וגדוש המנדטים שקיוו לו. מפלגתו של אהוד ברק שחברה למרצ לא הצליחה להביא להתאוששות שלה, וגם החיבור החברתי של העבודה-גשר לא חסך משתי המפלגות את מבוכת ההתרסקות שספגו גם בבחירות הקודמות. גם אם תוצאות האמת ישאירו את שתי הסיעות מעל לאחוז החסימה, זו ודאי לא התוצאה שחתרו אליה בראשית המסע המשותף שלהן.
כמוהן, על פי המדגמים, גם החיבור של מפלגות הימין לא עשה חסד גדול עם אנשי ימינה, שהבהירו מראש ששמונה מנדטים הם המינימום המתבקש, אולם הם מצפים שהחיבור שלהן יחד יביא לתוצאות משמעותיות יותר שיאלצו את נתניהו להתייחס אליהן ברצינות במקרה שירכיב את הממשלה הבאה. החילונים לא נהרו בעקבות איילת שקד שנדרשה לאחרונה לשכנע את הבייס הדוסי שאפשר לסמוך על החילונית התל-אביבית שלו, והחרד"לים התעקשו לפסול אותה על סעיף הפרופיל המגדרי והאמוני שלה. בכל זאת, עבורה ועבור שאר פליטי הימין החדש, הסיבוב הנוסף הוא כרטיס כניסה לכנסת שלא מזמן נבעטו ממנה.
השאלה היא מה יעשו נפתלי בנט ושקד במקרה שתוצאות האמת יהיו עגומות עוד יותר, והאם תוצאות כאלה יביאו אותם לפרוש ולעשות לביתם או להילחם על הקדנציה הבאה מתוך הכנסת. ראוי לציין שכבר בחורף שעבר הבהירו שקד ובנט שלא רע לפעמים לשבת על ספסלי האופוזיציה, ושאפשר להשפיע גם משם לא מעט.
מפלגה נוספת כיכבה בימים האחרונים בגוש הימין במאבקי געוואלד בשאלה כן עוברת לא עוברת, נותרה נכון לעכשיו מתחת לאחוז החסימה לפי כל המדגמים. עוצמה יהודית של עורך הדין איתמר בן-גביר לא הצליחה לעשות היסטוריה כפי שהבטיח ביממה האחרונה, אבל בהחלט ייצרה היסטריה קולנית.
ואחרי כל זה נחזור להתחלה: נוכח נזילותם של המדגמים, מי שקרוב לאחוז החסימה – הן מלמעלה והן מלמטה – עוד לא יכול לעצום עיניים בשלווה או בהשלמה.
והנה הבשורה הטובה של מערכת הבחירות הזו, היחידה אולי שאפשר להתייחס אליה ברצינות כבר בשעת לילה חסרת ודאות זו: אם מישהו חשב שהבחירות הצמודות מדי ישאירו מצביעים פוטנציאלים על הכורסה בבית, היום הוא התבדה. נראה כי האזרח הישראלי מעורב בנעשה כאן יותר ממה שטענו כלפיו, והוא אפילו חרד לעתיד המדינה. החשש שחבריו למחנה יתנמנמו על חוף הים שעה שהמחנה היריב ינהר לקלפיות, הביא אותו בפעם השלישית השנה לקלפי (ובערים מסוימות בפעם הרביעית). כשהפלאפון הנייד שלו עמוס מזכרות מצולמות מהבחירות המוניציפליות ומשני סבבי בחירות ארציות, בחירתו הישירה הייתה להוריד דרמטית את מינון הסלפי ברשתות החברתיות, ובמקום זה להקדיש את הסטטוסים והסטורי לקמפיין געוואלד אישי לטובת המחנה שלו – מכל הקשת הפוליטית האפשרית.
עייפות החומר ממנה חששו הפוליטיקאים עבדה הפוך, והאזרחים התגייסו להצבעה גבוהה מזו הקודמת, ולו כדי למנוע סבב בחירות שלישי, שמשמעותו קיפאון מתמשך של המערכת הפוליטית והמדינית כולה למשך קרוב לשנה, תוך איבוד אמון הבוחר בשיטת הבחירות המסורתית של מדינת ישראל. וכך, עד לשעה שמונה בלילה, לא רק שאחוז החסימה לא ירד אלא אף עלה: 63.7 אחוזי הצבעה נרשמה עד לשעה זו – 2.4 אחוזים יותר מהשעה המקבילה בתשיעי באפריל (61.3 אחוז), מועד א' של בחירות 2019. כעת נותר רק לחכות לתוצאות האמת ולברר מי מהבוחרים שלשל פעמיים את אותו הפתק – הן לקלפי הרשמית והן לקלפי של המדגם הטלוויזיוני; ומי בחר להצטרף למה שהפך לספורט לאומי, ולזייף את קולו במדגם ולמתוח את העצבים של המפלגות והמצביעים עד לקצה.
