המערכת הפוליטית שוב במבוי סתום, לאחר שאף אחד משני המועמדים להרכבת הממשלה לא השיג 61 מנדטים שיבטיחו לו רוב בכנסת. אחד משני התרחישים שהוגדרו ריאליים לפני הבחירות, תסריט הממשלה הצרה, הולך ומתרחק. אמנם, נתניהו ידוע כמי שאינו בוחל בשום תרחיש כדי להרכיב ממשלה, וכעת הוא זקוק במיוחד לממשלה צרה. אבל נראה שגם הוא הבין שהתרחיש הזה רחוק. אחרת לא היה מקים צוות מו"מ קואליציוני משותף לכלל מפלגות הימין.
יש כאן לכאורה סנדול עצמי: נתניהו יודע שמפלגות הימין לא יאפשרו לו בקלות להכניס לממשלתו גורמים כמו מפלגת העבודה, או חברי כנסת שאינם מזוהים עם משה (בוגי) יעלון מתוך כחול לבן. המהלך הזה מאותת שהוא מבין שהולכים לממשלת אחדות, ורוצה לשפר את תנאיו לקראת המו"מ לגביה. מצד שני, אי אפשר לסתום לגמרי את הגולל על האפשרות שנתניהו ינסה בכל זאת להרכיב ממשלה צרה. את הח"כים מהעבודה או כחול לבן יפתה בג'ובים נחשקים, ואת הח"כים מהימין ירגיע שהשוחד הפוליטי הזה יאפשר להנציח את מדיניות הימין.
הכול יודעים מדוע נתניהו משתוקק כל כך לממשלה צרה: הוא מקווה שממשלה כזו תעניק לו את החסינות המיוחלת מפני עמידה לדין – גם בהחלטה על עצם הענקת החסינות, וגם בחקיקה שתמנע מבג"ץ להתערב ולפסול החלטה כזו. אבל לגמרי לא ברור מדוע מפלגה כמו ימינה, שמתיימרת לשדר ערכיות, מתנדבת ליצור תקדים מסוכן, שסופו הטבעי יהיה הענקת חסינות מכאן ואילך לכל פוליטיקאי שיואשם בשחיתות. יתר על כן: האם שוחד כזה יהיה ראוי יותר מהמיצובישי שהעניק יצחק רבין לאלכס גולדפרב ולגונן שגב ערב ההצבעה על הסכמי אוסלו ב'? השוחד ההוא ייזכר בימין לדיראון עולם, בסיס לחוסר האמון בהליך הדמוקרטי. ההפך הוא הנכון: גם היום אני חושב שהמהלך ההוא היה פסול, אבל רבין לפחות העניק את השוחד למען קידום מטרה שהוא ותומכיו ראו בה מהלך היסטורי חיובי. נתניהו צפוי להציע שוחד עבור הצלתו האישית מעמידה לדין.
הניתוח הזה משמעותי גם לגבי אפשרות ממשלת האחדות, שנחשבת סבירה יותר בנסיבות הנוכחיות. השאלה היא כמובן מי צריך לעמוד בראשה – אם בארבע השנים הבאות, ואם כראשון בתהליך רוטציה בין ראשי הליכוד וכחול לבן. לכאורה, התשובה הטבעית צריכה להיות מי שיביא לנשיא יותר ממליצים. אבל בנסיבות הנוכחיות התשובה הזו אינה כל כך טבעית. נתניהו פשוט לא ראוי לעמוד בראש ממשלה כזו.
הרי אחת הסיבות המרכזיות לרצון הנוכחי בממשלת אחדות היא ריפוי השסעים וההסתות שנוצרו בשנים האחרונות בחברה הישראלית. לתפקיד הזה אי אפשר למנות את מי שאך לפני רגע היה גדול המשסים והמסיתים; מי שאצלו כל מערכות המדינה קשרו קשר להעמידו לדין; מי שביקש (לכאורה) לסחור במעמדו הציבורי כראש ממשלה ומקורב למו"ל של 'ישראל היום' (ו'מקור ראשון') כדי להבטיח לעצמו ולמשפחתו סיקור חיובי; מי שביקש להציג רמטכ"ל שהוא עצמו מינה, ואף האריך את כהונתו, לשמאלן תבוסתן, ומי שביקש להציג את כלל ערביי ישראל כגנבי קולות. מסקנה: לא 'כחול לבן' אמורה לפסול את נתניהו מעמידה בראש ממשלת אחדות. נתניהו פסל את עצמו מלהיות ראוי לכך.
יתר על כן: אם נתניהו יעמוד בראש ממשלת אחדות, סביר שהוא ימשיך לנצל את מעמדו כדי לפתות מרכיבים מהקואליציה לחבור אליו לממשלה צרה, שבה יזכו לתפקידים טובים ובכירים יותר. ממשלה כזו תהיה בלתי יציבה בעליל, וסופה שתביא בהקדם את ישראל לבחירות שלישיות. התשובה לשאלה מי צריך לעמוד בראש ממשלת אחדות היא כפולה: גנץ, אם מספר ממליציו יהיה גדול יותר, או כל נציג של הליכוד שאינו נתניהו, במקרה שלגנץ לא תהיה עדיפות במספר הממליצים.
ועוד הערה חשובה: בעוד פחות משבועיים אמור להתקיים השימוע של נתניהו אצל היועץ המשפטי לממשלה. מכיוון שכל תיקי נתניהו נסרקו היטב, אין סיבה שההחלטה בעקבות השימוע תארך יותר משבוע ימים. זה יאפשר לשאלה אם נתניהו יעמוד לדין או לא, השאלה שמטלטלת את המערכת הפוליטית ואת כל החברה הישראלית כבר שנתיים, להיות מוכרעת בזמן שהמו"מ הקואליציוני הראשוני עדיין מתקיים. ראוי שמנדלבליט ואנשיו יעשו אפוא כל מאמץ כדי לתת בידי המערכת הפוליטית את המידע הזה, שכל כך חיוני להכרעה בשאלה מי יהיה ראש הממשלה הבא.
