זה התחיל כשנשיא ארה"ב דונלד טראמפ תקף את התנועה הירוקה, ושידר שהיא כולה מזימה של השמאל, דרך לזרוק את הימין מהשלטון. ובישראל הפרובינציאלית נורא אוהבים להרגיש אמריקה ולייבא ממנה כל נפיחה ושטות, וכך גם אנחנו זכינו לגרסה מקומית של אותה מלחמה.
עכשיו זו דמותה של הנערה השוודית גרטה טונברי, שהשתלחה בעיניים זועמות, בפרצוף קפוץ ובגרון חנוק במנהיגי העולם בוועידת האו"ם אתמול (יום ג'), בטענה שהם מפקירים את העולם. הח"כים של מרצ – אחרי שסחטו עד תום את כל בלוטות השנאה בקמפיין הבחירות – היללו אותה, בעוד דמויות מכובדות מימין כמעט מרטו שערות מתשומת הלב הנרחבת לה היא זכתה.
חבריי בימין: הנושא הזה כבד ורציני מכדי לדחות אותו באמתלה שהכול קונספירציה של שמאלנים עשירים ומשועממים. התייחסות רצינית לאחריות שלנו לכדור הארץ לא חייבת לנוע בין טירוף ירוק שיחזיר אותנו 200 שנים לאחור, לבין התעלמות מוחלטת מהבעיות.
יש בעיית זיהום קשה בעולם. זוהי עובדה, וצריך להיות עיוור כדי שלא לראות אותה. מי שמנוי על נשיונל ג'אוגרפיק וקורא את הכתבות המושקעות שלהם, מבין שהסיפור הוא הרבה יותר מבעיה נקודתית שאפשר לפתור באבחה. המסת הקרחונים, העיור המואץ בעולם השלישי, שריפות הענק באמזונס והתפוצצות האוכלוסין באפריקה יוצרים תנאים מאתגרים שהכדור שלנו לא הכיר מאז ספר בראשית.
חבריי בשמאל: אתם מביטים בעיניים דלוקות בילדה שנוסעת ביאכטות של עשירים כדי לא לבזבז דלק מטוסים. הגיע הזמן שתרדו מהבלון הפורח של הדמיונות שלכם. הדרישות שטונברי מעלה מופרכות, וכדאי להפנים את העובדה שהעולם לא יחזור למאה ה-19, גם אם זה נראה נורא מגניב כשאתם יושבים על כורסאות נוחות בכנס.
כולנו צריכים להתחיל לחשוב על הצלת הסביבה כתנועה על ציר, כלומר במושגים כמותיים: איך מצמצמים פליטות מזהמות מבלי לפגוע באופן קשה בצמיחה.
מה שעובר על תעשיית הרכב הוא דוגמה לנטילת אחריות עם הבנה ראלית של מגבלות המציאות, והכוונה כמובן לעולם הרכבים החשמליים והאוטונומיים שמתהווה בתקופתנו. את נפילת האסימון של תעשיית הרכב צריך להעתיק לתעשיות נוספות, ולהכיר בכך שלא בכל תחום זה אפשרי. בתחום התעופה זה קשה הרבה יותר. אפשר לבנות מנועים חסכוניים יותר, אבל אי אפשר להימנע לגמרי ממנועי שריפה פנימית. צריך להכיר במגבלות.
ולמתעצבנים על טונברי , השוודית היא אמנם ילדה שעוד לא לגמרי התייצבה רגשית, אבל היא בהחלט סמל. ובתור סמל, לדימויים ולרגשות יש הרבה משמעות. כשהיא נוסעת ביאכטה זה נועד לעורר את בלוטות הרגש כדי לגרום לאנשים לפעול, הסבת תשומת לב לבעיה היא לא בהכרח דבר רע. ואחרי כל זה, כשיורדים לעולם האמיתי שבו מדיניות ציבורית צריכה להיות קשורה למציאות, רק דרך אמצע מאוזנת יכולה לעבוד.
