בשבוע שעבר פרסם יהודה יפרח טור על המאבק שאני ואשתי מנהלים בכדי שיכירו בנישואינו. כפי שיפרח כתב, אני ואשתי נישאנו באופן פרטי וללא נציג של הרבנות. עם זאת, שלא כפי שיפרח כתב, הרב שחיתן אותנו, הלוא הוא הרב מיכאל אברהם, רב מוכר שאין עוררין על כך שמדובר בתלמיד חכם עצום. בכל אופן, את החתונה ערכנו בצורה אורתודוקסית למהדרין, על זאת יעיד בית הדין החרדי-בריסקאי, בראשות הרב דב לוין, אשר בדק את חתונתנו וקבע כי היא התנהלה באופן הלכתי לכל דבר ועניין. הדבר החריג היחיד שעשינו הינו תנאי בקידושין. לא אכנס לפרטי התנאי אך מטרתו של תנאי זה היא בעיקר למנוע מצב של עגינות. אכן, ישנם מחלוקות רבות אודות ההיתר לעשות תנאי ועל תוקפו אך אין ולו דעה אחת בהלכה הקובעת כי עשיית תנאי מערערת על הקידושין עצמן.
מכיוון שידענו שהרבנות ונציגיה נרתעים מעשיית תנאי בקידושין, על אף האפשרות שתנאי זה ימנע מצבי עגינות רבים, חשבנו שבמידה ולא יכירו בנישואינו תהיה לנו עילה טובה לפנות לבג"ץ, שכן כפי שיפרח כתב בהערת אגב, ישנו תקדים לפיו זוג אשר יכול להיות נשוי כהלכה אך הרבנות לא מאפשרת לו להינשא יכולים להתחתן באופן פרטי.
אם כן, מצוידים באישור הנישואין מבית הדין החרדי הלכנו למועצה הדתית ירושלים בבקשה שירשמו את נישואינו. ואכן, כפי שציפינו, המועצה הדתית הפנתה אותנו לבית הדין הרבני אשר פסק כי אנו 'ספק מקודשים'. בית הדין לא נימק בדיוק מה הן העילות בגללן אנו 'ספק מקודשים' ואף כתב במפורש כי 'טרם השלמת הבירור במכלול הנושאים ההלכתיים, דינה של האשה כספק מקודשת'. כלומר, הגדרתנו כ'ספק מקודשים' איננה נובעת מעיון מדוקדק בהלכה אלא ממניעים פוליטיים גרידא.
אכן, כפי שיפרח כתב, כך הרבנות נוהגת במקרים דומים. כלומר, הרבנות משתמשת בקטגוריה הלכתית, 'ספק מקודשים', לצרכים פוליטיים ולשימור הכוח שלה, גם כאשר הגדרות אלו אינם במקום. נדמה כי חששותיו של הרב סולובייצ'יק מלפסוק על פי צרכים פוליטיים, אשר הובילו אותו לסרב לכהן כרבה הראשי של מדינת ישראל, התבררו (שוב) כנכונים. לדידו, ולדידנו, ההלכה אינה אמורה להיות כלי שרת בידי הפוליטיקה.
רק בכדי להבהיר את האבסורדיות אציין כי בית הדין הרבני ביקש מאתנו להינשא שוב דרך הרבנות. אך מכיוון שבית הדין מודע לכך שאנו נשואים הוא ביקש שלא נברך את הברכות, מחשש לברכה לבטלה, אלא נעמוד לצד זוג שמתחתן ונגיד אמן בסיום הברכות מתוך כוונה לצאת ידי חובה. לא זו אף זו, בית הדין אף קבע כי במידה ונתגרש אנו נאלץ להתגרש דרכם עם גט ואף הכניס אותנו לרשימת 'פסולי החיתון' בכדי למנוע מאתנו להתחתן עם בני זוג נוספים. לולא הדברים התרחשו באמת הייתי חושב שמדובר במערכון של אורי אורבך או אפרים קישון.
לצערנו, בג"ץ נאלץ לקבל את פסיקת בית הדין הרבני שכן, כפי שהשופט הנדל טען, אין לבג"ץ את הכוונה או את הסמכות להתערב בעניינים הלכתיים ומשום ש'ספק מקודשים' הינה הגדרה הלכתית אין לבג"ץ את היכולת לערער על פסיקה 'הלכתית' זו של בית הדין הרבני. במהלך הדיון, השופטים הנדל ווילנר אף קבעו במפורש שאילו הרבנות הייתה קובעת שהיא מסרבת לרשום את נישואינו משיקולי מדיניות או מחוסר רצון להכיר ב'תנאי' אזי ייתכן בהחלט כי הייתה לבג"ץ את הסמכות להתערב בהחלטת הרבנות. כך השיגה הרבנות את מבוקשה ביודעה שבג"ץ לא יתערב כל עוד המצב ינומק בנימוקים הלכתיים ולא בנימוקים פוליטיים\ערכיים.
לאחר שתיארתי את השתלשלות האירועים ברצוני להתייחס לטענה העולה מדבריו של יפרח, אותה שמעתי גם מרבים אחרים, לפיה המאבק שלנו עלול להרבות ממזרים בישראל היא טענה שגויה מעיקרה וזאת מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שהמאבק שלנו הוא דווקא מאבק לכך שירשמו את כל הזוגות כנשואים והראיה לכך היא שהתעקשנו שירשמו אותנו ובכך לפתוח פתח לזוגות שלא נרשמו להירשם. אם כבר, המצב הנוכחי הוא בעייתי הרבה יותר שכן זוגות רבים בישראל מתחתנים ללא הרבנות (אין נתונים רשמיים אך יש המעריכים כי כמעט שליש מהזוגות בישראל לא מתחתנים דרך הרבנות) ובמקרים רבים אף הם אינם רשומים בשום מקום. אם כן, דווקא חוסר ההיכרות בנישואין אזרחיים היא זו שיוצרת את האנרכיה. הסיבה השנייה בגינה הטענה כי מאבקנו עלול להוביל לריבוי ממזרים בישראל היא שבניגוד לדעת ההלכה אשר מורה להימנע מרישום ממזרים שכן 'משפחה שנטמעה – נטמעה' הרבנות דווקא דואגת, לעתים קרובות, לחשיפת ורישום ממזרים ולקיבוע מעמדם ומעמד צאצאיהם.
איני מופתע מהתנהלות הרבנות ולא ציפיתי להתנהלות אחרת. כפי שהרב סולובייצ'יק חזה, ברגע כאשר מכפיפים את ההלכה לפוליטיקה, אין אפשרות אחרת מלבד הפיכת ההלכה ככלי שרת למטרות פוליטיות צרות. בנוסף, אין לי כל טענה כלפי בג"ץ אשר בצדק לא רוצה להתערב בנושאים פנים הלכתיים. משעשע הדבר שדווקא בג"ץ התנהל באופן המעריך את ההלכה וסירב לשחק בה כראות עיניו לצרכים פוליטיים. טענתי היא לציבור הכללי אשר רואה מה קורה לדת ישראל תחת מדינת ישראל ולא מרים קול זעקה. המקרה הפרטי שלנו הוא רק דוגמא אחת להתנהלות הבעייתית של הרבנות אשר פועלת בכל דרך לשימור כוחה ולכפיית דרכיה, גם כאשר הדבר פוגע בזוגות, נשים וילדים.
