עם סיומה של מערכת בחירות שנייה רצופה יצאו לדרך כל המתמטיקאים החובבים, בניסיון לפתור את המשוואה מרובת הנעלמים של הימין האידיאולוגי. תוצאות שתי מערכות הבחירות הרצופות, אשר התנהלו בקונסטלציות פוליטיות שונות, יצרו את מסד הנתונים, ומכאן החלו החישובים שמערבים כנהוג משאלות לב ועובדות, ומנסים לברר כמה קולות בדיוק שווה כל אחת מהמפלגות: עוצמה יהודית, הימין החדש, הבית היהודי, האיחוד הלאומי וזהות. המהדרין הוסיפו למתמטיקה הפשוטה גם כל מיני סוגים של ניתוחי קלפיות, והמהדרין מן המהדרין הסתייעו במסדי נתונים גדולים ובאלגוריתמים מורכבים. כל אלו, כאמור, בניסיון לחשב "הערכת שווי" מעודכנת לכל פלגי הימין, אולי לקראת מערכת בחירות שלישית שעלולה להתרגש עלינו בקרוב, חס וחלילה.
לשם שעשוע, כל החשבונות האלו נחמדים מאוד. השאלה הקריטית היא כמובן עד כמה יש להערכות השווי האלו ערך ממשי. וכאן צריך להעיר מה שאולי נדמה שהיה ברור לכולם, אבל מתברר שהוא ממש לא ברור. "קולות" הם לא מטען שפוליטיקאי או מפלגה מחזיקים בבגאז' הרכב המטפורי שלהם. מצביעים לא עובדים אצל פוליטיקאים ובוודאי אינם "שייכים" לשום פוליטיקאי.
העובדה שבמצב מסוים אדם מצביע לרשימה והוא תולה את הצבעתו בפוליטיקאי פלוני, כלל אינה מחייבת שאותו אדם יצביע לפוליטיקאי החביב עליו כשיחליט לעבור לרשימה אחרת. על אחת כמה וכמה, אין זה נכון כאשר משווים, למשל, ריצה ברשימה עצמאית לריצה במסגרת "גוש מפלגות" או כמו שקוראים לזה היום, "בלוק".
הרי עינינו הרואות שלא פעם באומנות החיבורים של הפוליטיקה, אחד ועוד אחד אינם שניים אלא פחות מכך או יותר מכך. בסוף המצביע מקבל החלטות מול המציאות, ודאי אם הוא שייך לדור שבו נאמנות מפלגתית כבר אינה ערך. הסיבה שבגללה בכל זאת צריך לציין את העובדה הזאת היא התפוצה הגבוהה בימים האחרונים של כל החשבונות הללו, לצד החשש שמערכת בחירות נוספת ממתינה לנו ממש מעבר לפינה. אינני טוען שאין שום ערך לתוצאות עבר. בהחלט יש להן ערך. אבל את החשבונות צריך לעשות בזהירות, לא באופן הפשטני שבו רבים עושים אותם כיום.
