אני לא יכול להפסיק להסתכל על הטנדר. זו מפלצת יפהפייה: שברולט סילברדו 2019, עם חבילת שטח Z71, מנוע טורבו־דיזל של דורמקס, שחורה כמו הלילה ומבריקה כמו סוס מרוצים מנצח. אבל זו לא הסיבה שאני מהופנט. אני מביט בארגז הפתוח, שג'ו ביידן בן ה־76 הולך לעמוד עליו ולשאת נאום מעודד בפני חברי איגוד עובדי הרכבת השובתים. ליתר דיוק, אני מתבונן בצעד הקטן והתלול מהאדמה הלא יציבה לבמה המרוממת.
יש שאלות שעולות כשפוליטיקה פוגשת את מדעי הזקנה. הנשיא דונלד טראמפ ושלושה מועמדים מובילים לנשיאות מטעם המפלגה דמוקרטית הם כולם בני 70 או למעלה מכך. תגידו שאני שופט על פי גיל, אך אני לא יכול שלא לתהות כיצד ביידן יצליח לטפס אל אחורי הטנדר בשנת היובל של הקריירה שלו, עמוסת מסעות הבחירות.
עכשיו הוא מגיע. סגן הנשיא לשעבר קופץ החוצה, חיוך גדול מתחת למבט הקלינט איסטוודי שלו. לאחר פתיחה קצרצרה, נראה כאילו ביידן מתרומם באוויר – צעד אחר צעד, בטוח כמו אש – כדי לקחת את המיקרופון ולהכריז: "אני ג'ו ביידן ואני עם איגוד עובדי הרכב!"
הלוואי שכולנו היינו גמישים כמותו. שאר ההופעות שלו ביום ראשון היו חלקות באותה מידה. דבריו היו ברורים וראויים. בלי הקטעים המבולבלים שלעיתים גורמים לתומכיו לחרוק שיניים ולשאת תפילה. הוא ניהל את הקהל כרב אמן, שומר על האיזון החשוב בין יצירת קשר אישי לבין הנעת התור הלאה. "אלוהים אוהב אותך!", אומר ביידן. ו"שמרו על האמונה!", "איך קוראים לכלב?", "מה שלומך, אחותי!". הכול בזמן שאנשים מושיטים לו את הטלפונים שלהם ונשענים קדימה כדי לצלם סלפי, עוד תנועה שביידן עושה בקלות ובתזוזה מתמדת.
לסיכום: ג'ו ביידן רגוע ואנרגטי ביקר בקו המפגינים מחוץ למפעל של ג'נרל מוטורס, ובפעם הראשונה מצאתי את עצמי חושב שהוא באמת מסוגל למנף את הובלתו הזעומה בסקרים לכדי מועמדות הדמוקרטים לנשיאות. הוא קיבל את אהבתם של הגברים והנשים שהם המפתח לניצחון במדינות כמו מישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה, החיוניות לרוב אלקטורלי ב־2020.
אבל זה היה יום מזעזע בשביל ביידן. בזמן שהוא זכה לאהבת הפועלים המפגינים, הדמוקרטים בוושינגטון התמלאו מרץ במחשבה על הדחת הנשיא המכהן, ונראה שהם יגרסו את ביידן לפיסות כחלק ממסעם חסר התוחלת.
הנושא החם הוא שיחת הטלפון בין טראמפ לנשיא אוקראינה, שבה מנהיג העולם החופשי דחק במנהיג מקייב למצוא לכלוך על משפחת ביידן, וייתכן שהשתמש בסיוע אמריקני כגזר ומקל כאחד. זו התנהגות מפעימה למדי בשביל אדם שעמד במשך שנתיים תחת חקירת התערבות זרה בבחירות לנשיאות. לפי כל הראיות האפשריות, טראמפ מנסה כבר חודשים לפתות את הדמוקרטים בבית הנבחרים לפתוח בתהליך הדחה.
אחרי שראה לפני 20 שנה איך נתוני הסקרים של הנשיא דאז ביל קלינטון זינקו בעקבות מאמץ הדחה כושל, נראה שטראמפ מוכן ליטול אותו הרעל בתקווה להבראה דומה. אחיזתו הבטוחה בסנאט הרפובליקני מבטיחה בוודאות כמעט שישרוד, מכיוון שנדרש רוב של שני שלישים בסנאט כדי להדיח נשיא מתפקידו.
דוברת בית הנבחרים הדמוקרטית ננסי פלוסי מתקשה זה חודשים להשתיק את הקולות הלא אחראיים במפלגתה שדורשים הדחה, אך הזעקה הפכה למחרישת אוזניים, וכבר לא הייתה לה ברירה אלא לאשר את פתיחת התהליך. מבחינת ביידן, מחיר ההדחה יהיה שבועות ואולי חודשים של שיח על בנו האנטר ביידן, ועל פעילותו באוקראינה ובמדינות אחרות.
אמנם יש הרואים בהאנטר דמות סימפטית – הוא איבד את אמו ואחותו בתאונת דרכים כשהיה ילד, ואחיו המבוגר, בו, מת מסרטן ב־2015 – אך אחרים כנראה יתמקדו בעברו כמכור לסמים ובהתנהגותו הלא ראויה, שתועדה בפרוטרוט על ידי כתב הניו־יורקר אדם אנטוס בקיץ. המגוננים על טראמפ יעברו עם זכוכית מגדלת על היסטוריית התעסוקה של האנטר ביידן, שמלאה במעסיקים ובשותפים שחיפשו השפעה על אביו. ביניהם הייתה חברת אנרגיה אוקראינית, "בוריסמה", שהזמינה את האנטר ביידן לשבת במועצת המנהלים שלה. החברה הואשמה במעורבות בשחיתות הגואה בקייב.
אל תטעו. התנהגותו של טראמפ תעמוד למשפט, אך גם השאלה: מה בוריסמה ציפתה להרוויח כשצירפה אליה את בנו הבעייתי של ביידן?
מכיוון שתהליכי הדחה הם אירועים נדירים, השאלה הלא נוחה הזו תעמוד במרכז האירוע החדשותי הגדול של השנה. בשביל המועמד ג'ו ביידן, ייתכן שיהיה זה מכשול גדול מדי.
