רגע אחרי שנודע שאביחי מנדלבליט עתיד להתמנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, יצאו נגד המינוי בכירי המשפטנים בישראל. הפרופסורים אמנון רובינשטיין, מרדכי קרמניצר ואוריאל רייכמן פנו לראש וועדת האיתור וביקשו להכיל תקופת צינון והעלו ספק כלפי נאמנותו ויושרו של מנדלבליט עוד בטרם מילא יום אחד בתפקידו. ד"ר למשפטים, אלוף בצה"ל, פרקליט צבאי ראשי, כל אלה לא מנעו מלהטיל בו ספק לגבי מידת אמינותו, כל זאת רק בגלל שכיהן לפני כן כמזכיר ממשלתו של נתניהו.
פרופ' קרמניצר אף כתב כי "מעבר ממשרת אמון בממשלה ליועץ משפטי עצמאי מחייבת החלפת דיסקט. זה משהו שאנשים לא יכולים להחליף ברגע". בהמשך כשהחליט מנדלבליט לפתוח בחקירה כנגד ראש הממשלה הכריז יו"ר הקואליציה ח"כ דוד אמסלם כי "מנדלבליט נמצא באירוע שגדול עליו. הלחצים עליו עצומים".
יהיו אשר יהיו תוצאות השימוע, מסע שיסוע מעמד היועץ המשפטי לממשלה ומציאות בה ראש ממשלה מסובך בחקירות שחלילה יעמוד לפני משפט, אינם מוספים כבוד למדינה ונדמה כי כל הכרעה שלא תיפול תצטרך להביא אותנו לחשבון נפש, כי בכל מצב המפסידים העיקריים הם אנחנו האזרחים.
"הטייח" כך קראו מידי מוצאי שבת עשרות מפגינים לא רחוק מביתו של היועץ המשפטי לממשלה, לעיתים גם מול בית הכנסת בו הוא נוהג להתפלל. את הקריאות בגנותו השמיעו פעילי שמאל שערב מינויו של מנדלבליט כבר סימנו אותו כ "יס מן" של נתניהו, וביקשו לדעת מהי מידת השפעת הכיפה שעל ראשו בהחלטותיו. בהפגנות הללו נוסח השלטים והקריאות היה בוטה במיוחד ובעיקר גרם לחלק גדול מהציבור הישראלי להרהר ביושרו של האיש הנקרא יועץ משפטי. כל זאת עוד בטרם ניתנה החלטה, אלא רק בגלל שלא מיהר דיו לחרוץ את גורל החקירות ולהורות על הגשת כתב אישום.
תוצאות ההפגנה במישור הציבורי הרסניות. לתפיסת רבים בשמאל מנדלבליט נוהג בכפפות של משי בנתניהו, מנסה למשוך זמן ולמסמס את התיקים נגדו. מהצד השני פעילי ימין גורסים כי ההחלטה על הגשת כתבי אישום היא תולדת הפגנות של השמאל ורואים בכתב האישום "אכיפה בררנית". אלה וגם אלה כבר לא רואים ביועץ המשפטי לממשלה אדם ישר, והנה לאחר שמידת האמון בבתי המשפט בישראל ירדה ע"פ המכון הישראלי לדמוקרטיה אל מתחת ל49% כך גם מידת האמון ביועמ"ש. מערכת נוספת, חשובה וקריטית במערכת הדמוקרטית של ישראל, קורסת, לא מקצועית אלא ציבורית. הפסדנו!
בשנות התשעים עת כיהן השופט בדימוס אליקים רובנשטיין בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא בחר שלא להגיש כתב אישום בפרשת עמותות ברק, לא היו אז הפגנות נגדו למעט ביקורת ותהיות. אותה מידה של ביקורתיות הייתה גם כאשר החליט שלא להגיש כתב אישום נגד נתניהו בפרשת עמדי. היו שביקרו אותו כשהחליט להעמיד לדין את נשיא המדינה עזר וייצמן ז"ל, ואת השרים איציק מרדכי וסאלח טריף אבל בשום מקרה זה לא חרג לדה לגיטימציה של היועץ. רוצה לומר גם לפני 25 שנה ידענו חקירות, וידענו מחלוקות אבל ידענו גם לא למוטט ולרמוס את היועץ המשפטי לממשלה, לא אישית ולא ציבורית, הבנו שחייבים לכבד, ולקבל גם אם לתפיסתנו המסקנה שונה. השיח שהפך אלים כלפי מנדלבליט מאיים על שלטון החוק, מאיים על כולנו.
בימים אלה בהם נערך השימוע עולים בזה אחר זה פוליטיקאים, עורכי דין, משפטנים ועוד בכלי התקשורת השונים, הם מפרשים, מנתחים, והם אינם נזהרים דיים בדבריהם. איני יודע כיצד יחליט מנדלבליט לנהוג, ראש ממשלה ישראלי ששוב יתייצב בבית המשפט או חלילה מאחורי סורגים זה לא מראה שיוסיף כבוד למדינה. ראש ממשלה שבמשך שנים ארוכות נמצא תחת חקירות, שמוטחים כלפיו האשמות, שמדליפים מחקירותיו ושאולי מכל אלה לא ייצא אפילו כתב אישום, גם זה דבר שאינו מוסיף כבוד לא למדינה ולא למערכות השונות.
אבל לא פחות חמור מכך אני חרד למעמד היועץ המשפטי לממשלה, כל צד על פי תפיסתו הפוליטית מחק בהינף יד את התפקיד החשוב ואת מי שממלא אותו בימים אלה. ייתכן ורגע אחרי שהכל יגמר נצטרך לעצור ולשאול האם נכון להפריד חלק מן הסמכויות אבל כל עוד צעד זה לא נעשה ראוי שנעצור את שטף המשטמה. כי תוצאות השימוע יהיו אשר יהיו, כבר הפכו את הציבור הישראלי למפסיד העיקרי.
הכותב הוא ראש מועצה מקומית אפרת
