לו היו הדברים תלויים בבני גנץ לבדו, צוותי המו"מ של הליכוד וכחול־לבן היו שוקדים כבר על טיוטת קווי היסוד של הממשלה הבאה. בסבירות גבוהה גנץ היה מסכים שנתניהו יוביל ראשון, על פי מתווה ריבלין. אולי הוא אפילו מעדיף את האפשרות הזאת, שתעניק לו תקופת חניכה מסוימת בטרם יתיישב ליד הגאי המדינה. ואמנם, השיחה בין ראשי שתי המפלגות הגדולות בשבוע שעבר בבית הנשיא זרמה לכיוון הזה. השניים שוחחו לא רק כדי לצאת ידי חובת מצוותו של בעל הבית, אלא מתוך כוונה לעשות עסקים קואליציוניים. אופטימיות פתאומית השתררה במשכן הנשיא. לשעה קלה היא הדביקה אפילו את הפרשנים הפוליטיים הספקנים.
אבל אז חזר גנץ הביתה, נתקל בהתנגדות עזה מצד שותפיו לסובייט העליון של כחול־לבן, וחזר בו. את אווירת הפיוס בין שתי המפלגות החליפו השמצות שמאפיינות את הישורת האחרונה של מערכת בחירות, לא את הישורת הראשונה של שיחות קואליציה. המו"מ על הקמת ממשלת אחדות נקלע למבוי סתום. יאיר לפיד וגבי אשכנזי לא רוצים הסכם עם הליכוד, ודאי לא עם נתניהו. מה הם כן רוצים? בחירות מוקדמות. זו המסקנה הנגזרת מסירובם הנחרץ להיעתר להצעת הנשיא, ההצעה היחידה כרגע שמסוגלת להציל את ישראל משקיעה אל מערבולת בחירות טובענית.
יאיר לפיד לא רוצה רוטציה ואחדות, כי הוא טרם ויתר על חלומו המוצהר לכהן כראש ממשלה. הנסיבות הפוליטיות גררו אותו אשתקד להרפתקת כחול־לבן, אבל הוא לא הגיע לשם כדי להמליך אחרים. לפיד, כמו רוב הפרשנים, צופה מן הסתם שהליכוד יוכה עוד יותר במקרה של בחירות חדשות, ולא יהיה צורך ברוטציה איתו. גנץ ולפיד יוכלו אז לממש את הסכם הרוטציה הפנימי ביניהם, כך שבתוך שנתיים־שלוש יושבע לפיד לראש ממשלה. כרגע, רק הסכם רוטציה גנץ־נתניהו עומד על הפרק, וכל עוד הדברים תלויים בלפיד הוא לא יאפשר את חתימתו.
גבי אשכנזי, מצידו, מקווה כנראה שבמקרה של בחירות שלישיות גנץ יוזז הצידה, והוא ייקרא אל הדגל כדי להנהיג את הרשימה ואת המדינה. אחרת קשה להסביר איך זה שדווקא הוא, מי שנחלץ בשן ועין מפרשת הרפז, פוסל שותפות כלשהי עם נתניהו על רקע חקירותיו. סביר יותר להניח שהפסילה הזאת נובעת ממניע פוליטי אישי, שבינו ובין טובת האומה אין מאומה.
החבר הרביעי בפורום הנכבד הזה, משה יעלון, דווקא עשוי להסכים עקרונית לרוטציה עם הליכוד, אבל לא עם נתניהו. איבתו לראש הממשלה המכהן גוברת אצלו על כל שיקול אחר, לאומי או אישי. שר הביטחון לשעבר הוא התגלמות תופעת ה"רק לא ביבי" 2019. יום אחד הוא עשוי לשוב למצודת זאב, אולם רק אחרי פרישת נתניהו לגמלאות.
בגלל לפיד, אשכנזי ויעלון אנחנו נגררים אפוא למערכת בחירות שלישית, שאפילו גורמים פסימיים במיוחד לא יכלו לחזות עד לפני פחות משנה. רוב הציבור רואה בנתניהו את האשם בכך, אבל הנהגת כחול־לבן אשמה פי כמה. בנקודת הזמן הזו כמעט הכול תלוי בה. לפיד, יעלון ואשכנזי יכולים לחסוך מאיתנו את טרגדיית הבחירות אם רק ירצו. גם גנץ עשוי לחסוך אותה אם יאזור אומץ ללכת לאחדות על אפם וחמתם. מי שמתיימר להתמנות פה יום אחד לראש ממשלה, אמור לצלוח מכשולים שכאלה בדרך ללשכה הנכספת. אם לא יתאמץ לצלוח, יוכיח בכך את חוסר התאמתו לתפקיד.
