מהכותל, מהלפטופ והשומר בבנין: יותם זמרי מבקש סליחה

סליחה, גננות יקרות, על האיחורים הקטנים. פה שתי דקות, שם שלוש. סליחה גם שאני משחק אותה בכניסה לגן כאילו לא איחרתי, למרות ששלוש דקות זה הזמן שמפריד ביניכן ובין האוטובוס שבגללי פספסתן, ואחריו עוד כמה רגעי איכות עם הילדים. שלכן.

סליחה מציבור נהגי ישראל, על העצבים. משהו בשילוב של אספלט, בנזין ואורות רוורס מוציא ממני לעיתים גסות רוח וקצר במוח. לא שאתם נוהגים סבבה – אנשים שחוסמים צומת כי ניסו להספיק את הרמזור הירוק צריכים להיסקל למוות, בדין תורה – אבל ייתכן שגם נהגים תמימים חטפו ממני לשווא, ועל כך אני מבקש מחילה.

סליחה אבא, שלא ממש סלחתי לך עדיין שעזבת מוקדם.

סליחה, כותל. כשאני שם את היד עליך ועוצם את העיניים אין לי ממש מושג מה להגיד, ואני גולש לעיתים למחשבות על עניינים שבתחתיתו של עולם. אני גם מתנצל על הביקורים המעטים. אולי אם הייתי בא יותר היה לנו יותר על מה לדבר.

סליחה מאמי, שאני לא מראה מספיק רגשות. נכון שיש לי תירוץ, הרי ידעת שאני כזה כבר בדייט הראשון כשנתתי לך כיף לאות פרידה, אבל יכולתי לחבק קצת יותר, ולדבר הרבה יותר.

סליחה מכם, ציבור הקוראים, על כך שלפעמים אני משעמם, או מטרחן, או נכשל בלהצחיק. אתם יכולים להתנחם בכך שבפניכם אני חושף הרבה יותר רגשות מאשר ההיא מהסליחה הקודמת.

סליחה, לפטופ שלי. אתה עובר איתי כל כך הרבה, נותן, משקיע, ואני בכל זאת דוחה בכל פעם את העדכונים שאתה ממש זקוק להם, רק בגלל ההודעות המלחיצות שאתה מעלה.

סליחה, השפה העברית. אני יודע שלפעמים אני עושה בך שימוש רשלני. אני פשוט מרגיש שאנחנו ממש קרובים ואת מרשה לי לכופף את החוקים מדי פעם ולהמציא מילים משל עצמי. ואם לא, אז תתמודדי ואל תנדנקי.

סליחה, סַפָּר יקר. אני עדיין חייב לך חמישים שקלים, אבל מה לעשות שקניתי מכונה פצצה ואני מסתפר עכשיו בבית, אז יוצא לי לעבור אצלך פחות. מבטיח להחזיר בקרוב.

הסוד של הלב

סליחה מהלב שלי. מתברר שיש לי לחץ דם די גבוה ואני מתעצל לקבוע תור לרופא כבר מלא זמן. אולי זו לא עצלנות אלא פשוט פחד, אבל אני מתכוון לעשות את זה מיד אחרי החגים, אז דיר באלק אתה עושה לי קטע בקרוב. אם תחליט שכן, הסליחה הספציפית הזאת תהיה ממש מפורסמת.

סליחה מהמאייר של הטור הזה, איבגי היקר, שהביא לעולם שפה מדהימה של יצורי מצפון. בכל שבוע הוא יוצר איתי קשר מאירלנד הרחוקה, שאליה עבר בעקבות הפוסט-דוקטורט של אשתו, ושואל אם יש לי כבר רעיון לטור. ובכל שבוע אני אומר לו שאני מצטער, אבל עדיין לא. והוא משיב שאם יהיה לו קצת יותר זמן להתארגן על רעיון, זה יעזור לו מאוד. ובכל שבוע אני מבטיח לו שמשבוע הבא אני אשלח לו את הנושא יותר מוקדם. בתוך תוכי אני יודע שאני משקר.

סליחה מהשומר של הבניין שאני משדר ממנו את תוכנית הרדיו. רבתי איתו פעם כי שכחתי את כרטיס הכניסה לדלת, והוא לא פתח לי כדי לחנך אותי. צרחנו זה על זה למרות שהוא יכול להיות סבא שלי. אבל הוא לא סבא שלי, אז הרשיתי לעצמי. למרות שהוא סבא של מישהו אחר.

סליחה, אמא. אמנם מאז שאבא עזב אנחנו בקשר טוב וקרוב, אבל עדיין אני מרגיש שזה לא מספיק. אני מנסה, ואת כרגיל אחלה, אבל למרות שאת תמיד היית שם מאחוריי, לא משנה מה, אני תמיד הייתי ילד של אבא.

סליחה מהריאות שלי. לאחרונה אני חוטא בסיגריה בסוף כל יום. אחרי שנים של ניקיון מוחלט חזרתי לרעל. בקטנה, ממש בקטנה, אבל גם זה יותר מדי. אולי זאת האינטנסיביות של החיים, אולי אלה החרדות שבאות קל יותר מאחורי מסך עשן, ואולי זה סתם געגוע לתחושה ההיא שאתה יודע מה לעשות עם הידיים, גם אם זה לשבע דקות ביום.

מתי בפעם האחרונה

סליחה שלא מצאתי זמן לעשות מספיק טוב השנה. סליחה גם שאני משקר שלא מצאתי זמן. תמיד יש זמן. כנראה לא חיפשתי מספיק.

סליחה מכולכם על הארס, והציניות והתגובות החריפות שלי בוויכוחים פוליטיים. הייתי שמח להבטיח לכם שאשתפר בשנה הבאה, אבל גם כנות היא חשובה, וכשאני מתעצבן אני שולף ציפורניים. אולי אם אטפל בלחץ הדם יהיה לי יותר קל להבליג.

סליחה ממדריכת חוג הקפוארה של פלג. לא התכוונתי להתפקע מצחוק מול כל הילדים כשאמרת להם שקפוארה זו אומנות לחימה. בואי, נשמה, זה ריקוד מוזר. אם תנסה להילחם איתו מול מישהו, סביר להניח שתחטוף עוד יותר מכות ממה שהיית אמור לקבל.

סליחה מרשימת הספרים שהבטחתי לעצמי לקרוא בשנה שעברה. לזכותי ייאמר שלא קיפחתי אף אחד מכם ולא קראתי אפילו אחד.

סליחה היא כמו החזר מס. קל לבקש, קשה לקבל. מה שמזכיר לי, סליחה מדיירי הבית הקודם שלי: עבר כבר חודש מאז שעברתי ועדין לא שיניתי את כתובת הדואר, תודה שאתם שומרים לי את המעטפות.

סליחה מהבחור בפיצוצייה שמקבלת את כל החבילות ששירן מזמינה באינטרנט. 89,932 פעם הייתי אצלך השנה, מסטיק לא קניתי.

לעבור את הקיר

סליחה מהאנשים שחסמתי בפייסבוק. יכול להיות שהגיע לכם אבל גם יכול להיות שלא. הבעיה היא שאין מנגנון שמאפשר לרשום את הסיבה לחסימה, אז אני לא זוכר את מי חסמתי בצדק ומי סתם לכלך קצת על מכבי חיפה, וחסמתי אותו ממש בצדק.

סליחה מהאחים שלי. אני אוהב אתכם למרות שאנחנו כמעט לא מדברים.

סליחה מהילדים שלי. הקיטורים שלי עליכם בפייסבוק? הכול שקרים. לפעמים יש אתגרים, אבל בכללי ממש כיף איתכם.

סליחה מהכותבים המעולים בפייסבוק שלא נתתי להם לייק. התחלתי לקחת חוכמה ושנינות כמובן מאליו, והפסקתי לתגמל עליה את הכותב או השונן. מבטיח לחזור לזה.

סליחה מכולכם – ממי שמגיע לו, וממי שרק חושב שמגיע לו. גמר חפירה טובה. בסדר, סליחה גם על זה.



לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il