רובוטים ומחשבים חכמים שיחליפו את האדם בשוק התעסוקה, איום הבינה המלאכותית על האדם העובד, והמקצועות שצפויים להיכחד מעולמנו בשל השינויים הטכנולוגיים – אלה הנושאים המעסיקים את המומחים שבוחנים את מצב התעסוקה בישראל לקראת העשור השלישי של המאה ה־21.
אבל בעבור אוכלוסיות רבות, השאלות והאתגרים בסיסיים הרבה יותר. נתוני שוק התעסוקה מראים עד כמה עמוקים הפערים ועד כמה גדול אי־השוויון. לפי נתוני משרד העבודה והרווחה, שכרם של ישראלים יוצאי אתיופיה נמוך משמעותית מהממוצע באוכלוסייה היהודית שאינה חרדית, ומהווה קרוב למחצית ממנו: שכרם הממוצע של יוצאי אתיופיה הוא 7,746 שקלים, לעומת 13,850 שקלים באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית.
יוצאי אתיופיה הם אנשים חרוצים, והדבר בא לידי ביטוי בשיעורי תעסוקה גבוהים: 78% משתתפים בשוק התעסוקה, ו־75% עובדים במשרה מלאה. רק 3.5% מיוצאי אתיופיה מובטלים. אך כאמור, זה לא מספיק כדי להגיע לשכר מכובד. רק 7% מיוצאי אתיופיה מועסקים במשלח יד אקדמי, לעומת 28% מהם שמועסקים בעבודה בלתי־מקצועית. למרות עלייה עקבית במספר התלמידים יוצאי אתיופיה הזכאים לבגרות מלאה, וכן במספר הסטודנטים, האפליה בשוק העבודה נמשכת.
פערים עמוקים אלה צריכים להדליק נורה אדומה, אך הם לא פותחים מהדורות כמו מחאת הקהילה בקיץ, ולא זוכים לתילי תילים של דיונים כמו הציוץ הפרובוקטיבי התורן של פוליטיקאי זה או אחר. מדובר בפצצה חברתית, שנראה שאין מי שרוצה לנטרל אותה.
כיצד הגענו למצב כזה, ארבעים שנה אחרי ראשית העלייה הגדולה מאתיופיה?
מי שרוצה לחשוף את מקור הבעיה צריך לעקוב אחר מדיניות ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, ואחר ההצהרות של קובעי ההחלטות. זו מדיניות שמדברת באדנותיות על קליטה וצמצום פערים תרבותי, כאילו מדובר בתרבות נמוכה שצריך לעזור לה להעלות את הרמה.
גם אל בני נוער שכבר נולדו בישראל מתייחסת המדינה כאל "אחרים", טעוני טיפוח שצריך לסייע להם להשתלב, ולא כאל חלק אינטגרלי מהחברה, ישראלים לכל דבר. זוהי מדיניות של הסללה, שמבוססת על דעות קדומות, סטריאוטיפים וגזענות, כפי שקבעה גם ועדת פלמור בהמלצותיה לפני ארבע שנים, שעדיין ממתינות ליישום מלא.
השילוב הראוי
המדיניות הממסדית המפלה באה לידי ביטוי בין היתר בהפרדה הגיאוגרפית, וכן בבתי הספר ובגנים. לאחרונה פורסם כי בקריית־גת נפתחו גנים ליוצאי אתיופיה בלבד. אימא לילדים קטנים סיפרה בזעזוע על ההפרדה בגנים בעירה, ועל כך שמכריחים את ילדיה להצטרף לגן לשחורים בלבד.
לכך מצטרפת ההפרדה שקיימת עשרות שנים במרחב, ושיצרה ריכוזי אוכלוסייה גדולים של יוצאי אתיופיה החיים בשכונות מסוימות, מעין גטאות, הרחק ובנפרד משאר הישראלים. הפרדה זו גורמת לריחוק התרבותי של יוצאי אתיופיה ולחוסר שילובם בחברה הישראלית.
על משרדי הממשלה לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי לשלב יוצאי אתיופיה, כולל באמצעות הגדלת מספר המועסקים יוצאי אתיופיה במקומות ובתפקידים ספציפיים, והובלת קמפיינים של הסברה ודחיפה לגיוון הייצוגים והצבעים על המסך ובכלל. מדינת ישראל צריכה לחתור לגיוון והכלה בתעסוקה, ואגב לא רק כלפי יוצאי אתיופיה אלא לכלל הקבוצות והמיעוטים. זאת לצד דרישה למדיניות שונה, ויצירת מנגנון להתנהלות תקינה ושקופה של שילוב אמיתי. שינוי גישה במגזר הציבורי יחלחל גם אל הסקטור הפרטי, שם המצב אינו טוב יותר.
ביטוי לגזענות ולדעות הקדומות בחברה הישראלית ראינו רק לפני כשלושה חודשים, כשהתגובה הרווחת למחאה הצודקת הייתה בעיקר התייחסות לאופי האלים מטבעו, כביכול, של המפגינים.
האפליה הגורפת בשוק התעסוקה מונעת מרבים להתפרנס בכבוד, וזאת רק בגלל צבע עורם. אם הבושה מקשה על כולנו לפעול לשינוי, אזי עלינו לעשות זאת בשם הדאגה לעתיד החברה הישראלית וחוסנה, ולמען השאיפה לחברת מופת שמקבלת אדם בהיותו אדם.
אין לי רצון לחפש אשמים, אלא מחויבות לרתום את החברה הישראלית לפעול, ומהר. פערי השכר וההשכלה, והזנחת קהילת יוצאי אתיופיה, יוצרים בעיה חברתית שדורשת טיפול חירום. יש להתייחס לנושא כבעיה ראשונה בסדר העדיפויות הלאומי, גם אם נוח לנו להתעלם ולהסיט את המבט מהבבואה הגזענית המשתקפת מולנו במראה. יאמרו לכם שיש למדינה בעיות וצרות גדולות יותר; אני לא מכירה נושא אחד שיש בנוגע לו קונצנזוס רחב כל כך מחד גיסא, ושהוא בעל פוטנציאל הרסני ורעיל כל־כך מאידך גיסא. אין לנו חברה אחרת או מדינה אחרת. זה שלנו. 
