בליל הבחירות חטפתי שתי סטירות לחי. הראשונה הייתה תוצאות המדגמים; השנייה הייתה ההודעה שבאה חמש דקות אחר כך, על פירוק ימינה. הראשונה הייתה ודאי יותר מדאיגה; השנייה הייתה אולי יותר כואבת. אתמול התפרקתם באופן רשמי, אבל את הזלזול בנו הפגנתם כבר בלילה ההוא.
לפעמים אין ברירה אלא להתפלג. אבל העיתוי של הודעת הפירוק לימד שמבחינתכם זו הייתה ברירת המחדל; לא באמת העליתם על דעתכם את האפשרות המהפכנית לפעול יחד. מספרים על חולה שהותר לו לאכול ביום הכיפורים, וראה שהרב מסתכל בו במבט זועף. "אבל אמרת שמותר לי לאכול", הצטדק החולה. "נכון", אמר הרב, "אבל לא אמרתי שמותר לך ללקק את השפתיים". בזמן שכולנו ניסינו לעכל את תוצאות הבחירות אתם רצתם להתגרש, וליקקתם את השפתיים.
"אנחנו מקיימים את ההבטחה שלנו לבוחרים", אתם אומרים. נכון שאמרתם שזה רק בלוק טכני, אבל לצד זה גם אמרתם – בייחוד יושבת הראש שבחרתם, איילת שקד – שתשקלו זאת אחרי הבחירות, ואולי תישארו ביחד, נראה מה יהיה. הטעיתם אותנו. לא שקלתם זאת אפילו לשנייה אחת. הבטחתם לנו שורה ארוכה של הבטחות, על ערכים שתקדמו ויעדים שתובילו. דווקא את זאת אתם מזדרזים לקיים?
נכון שבפוליטיקה לפעמים משתלם דווקא להתפצל. אבל במקרה שלכם זה ודאי לא נכון. כשתגיע העת למשא ומתן קואליציוני, מפלגה של שבעה ח"כים תקבל יותר משתיים־שלוש רסיסי מפלגות. ואחר כך, בין שתהיו בקואליציה ובין שתהיו באופוזיציה, כמה כבר תוכלו להשפיע בדמותכם החדשה? בפוליטיקה צריך לאגם כוח, לא לפורר אותו. לא פעלתם מתוך אינטרס פוליטי, אלא למרות האינטרס הפוליטי. יצר הרע של הפלגנות גבר כאן על היצר הפוליטי הבריא.
ההבדלים ביניכם זעירים לעומת המכנה המשותף. אף שנדמה לכם אחרת, בחוץ לא מבדילים ביניכם. כשהם אומרים: "הסמוטריצ'ים מדיתים", הם מתכוונים גם אליך, בנט; כשהם אומרים: "בנט משיחי", הם מתכוונים גם אליך, הרב רפי. ובכל זאת לא הצלחתם לפעול ביחד.
אז אל תדברו בחג הזה על אחדות. אם בבית הכנסת או ברדיו יבקשו מכם לדבר על סוכות, אל תדרשו על ארבעת המינים שיודעים להתאחד לאגודה אחת. לא רק שבאגודה שלכם ההדס לא יכול לשבת עם הלולב; אצלכם ההדס לא מוכן לשבת גם עם הדס אחר.
