בתקופת החגים והרכבת הממשלה נחבאו מן השיח הציבורי כמה הודעות חשובות שהגיעו דווקא מגוף לא נבחר: בנק ישראל. לפני כשבועיים הודיע הבנק כי אישר הקמה של בנק חדש לראשונה זה 40 שנה, ובשבוע שעבר הודיע על פתיחת מוקד סיוע לחברות פינטק, טכנולוגיה פיננסית, במטרה להסיר חסמים בירוקרטיים המונעים מחברות הזנק בתחום להתחרות בבנקים המסורתיים.
ההצהרה על פתיחת בנק חדש היא חלק מרפורמה שמטרתה להגביר את התחרות במערכת הבנקאית הישראלית, הקופאת על השמרים. מערכת הבנקאות מתאפיינת בריכוזיות גבוהה: יש בה מעט בנקים השולטים על חלקים ניכרים של השוק, וכבר עשורים רבים שאינם מאוימים על ידי בנקים חדשים. גם ההתנהלות הפיננסית של הלקוחות היא ריכוזית: הצרכנים הישראלים הורגלו לרכוש חלק גדול מהשירותים הפיננסיים בבנק ולא בחברות אחרות, מה שהגדיל את כוחם של הבנקים הוותיקים.
אבל בשנים האחרונות מתאמצים בנק ישראל ומשרד האוצר להגביר את התחרות במערכת וכך להוזיל את עלויות שירותי הבנקאות לאזרחי ישראל. "ועדת שטרום", כנראה הוועדה החשובה ביותר שלא שמעתם עליה, המליצה על סדרת צעדים להגברת התחרות, ואלה מיושמים לנגד עינינו.
הוועדה למדה את מה שיודע כל מי שמקבל דף פירוט חשבון מהבנק שלו: משקי בית ולקוחות פרטיים משלמים ביוקר על שירותי הבנקאות שלהם, בעמלות ובריביות, אף שמשקי הבית מהווים סיכון נמוך יותר לבנקים. הסיבה העיקרית לעלויות הגבוהות היא היעדר תחרות על הלקוחות הפרטיים. ללקוחות "קטנים" אין חלופות לבנקים הרגילים.
מערכת הבנקאות בישראל, שבה 11 בנקים מסחריים ועוד ארבעה בנקים זרים, נשלטת ברובה בידי שני בנקים גדולים: בנק לאומי ובנק הפועלים, שמחזיקים בכ־55% משוק הבנקאות. זו אינה גזרת גורל, אלא תוצר של מדיניות מכוונת. בנק ישראל הקשה במשך עשרות שנים על כניסת שחקנים חדשים למערכת, באמצעות דרישות הון התחלתי גבוהות ורגולציה כבדה. הבנק המרכזי העדיף לשמור על יציבות המערכת על חשבון התחרות בתוכה: עדיפים לו בנקים ותיקים וגדולים שקל לפקח עליהם ונמצאים בסיכון נמוך להתמוטטות ולאובדן פיקדונות. את מחיר היציבות משלמים הצרכנים.
בעקבות דו"ח שטרום ובלחץ משרד האוצר, שינה בנק ישראל את הנחיותיו וקבע כי בנק חדש יידרש להון התחלתי בהיקף של 50 מיליון שקלים (במקום 400 מיליון), יוכל לגייס את הסכום הזה במתווה מדורג, ויידרש ל"יחס הלימות הון" נמוך מבבנקים הקיימים: זאת אומרת, הוא יוכל להחזיק פחות מזומן כנגד הפיקדונות וההלוואות שבידיו. את התוצאה ראינו לפני כשבועיים, כשהבנק הראשון זה 40 שנה קיבל רישיון הקמה, ויחל בפעילותו ב־2021. התקווה היא שזו רק הסנונית הראשונה.
בהמלצות אותה ועדה הופרדו השנה שתי חברות האשראי לאומי קארד (מקס) וישראכרט מהבנקים, מה שיצר שני שחקנים חדשים שמתחרים בבנקים בתחום האשראי והתשלומים. באפריל הוקמה מערכת נתוני אשראי בבנק ישראל, שמאפשרת לחברות אשראי לקבל מידע על כלל הלווים בישראל. המידע הזה שווה כסף רב: לקוחות בעלי היסטוריית אשראי חיובית, שלקחו הלוואות והחזירו אותן במועדן, הם לקוחות בטוחים שאפשר לתת להם אשראי בריבית נמוכה. בעבר המידע הזה נשמר בכל גוף באופן עצמאי, מה שנתן יתרון אדיר לבנקים הגדולים, שאחזו במידע הרב ביותר.
בבנק ישראל מבינים שאת פיתוחי הטכנולוגיה אפשר למנף כדי להגדיל את התחרות במערכת. הטכנולוגיה מאפשרת הפרדה קלה בין שירותים פיננסיים, כך שלקוחות יוכלו להשתמש בכרטיס אשראי של חברה אחת, לקחת הלוואה מחברה אחרת, לנהל תשלומים באפליקציה של חברה שלישית, וכל אלה בנפרד מהבנק שבו מתנהל חשבון העו"ש שלהם. הצעדים שנעשו ואלה שבדרך – כולל מעבר בין בנקים בקליק אחד ומערכת פתוחה שתאפשר השוואת מחירים בין הבנקים – מאפשרים ללקוחות הבנה טובה יותר של השירותים הפיננסיים שהם רוכשים, ומניחים לספקים נוספים להתחרות בשוק הבנקאות.
לבנקים הישראליים עלויות תפעול גבוהות בגלל פריסת סניפים רחבה, ובגלל ועדי עובדים חזקים שמשמרים שכר גבוה וחוסר יעילות. אבל ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות הורדה של עלויות התפעול. ב־2018 כ־60 אחוזים מהפעולות הבנקאיות נעשו בערוצים ישירים, במחשב או בטלפון, ולא בסניפים. הבנק החדש שאושר יפעל במתכונת דיגיטלית לחלוטין, בלי סניפים פיזיים. הבנקים הוותיקים יידרשו להתאים את עצמם ולהתייעל כדי לעמוד בתחרות, והענף כולו עשוי לשנות את פניו.
