השבוע, אחרי אינספור מהדורות חדשות שהכריזו שתיק 4000 (המכונה פרשת בזק־וואלה) נעול, בדוק, פרוק ונצור, עולה לפתע מוזיקה אחרת מן האולפנים. הצלילים החדשים אומנם לא מתנגנים אצל כל הנגנים במקהלה המפוארת שהקימה הפרקליטות באולפני הטלוויזיה, אבל נדמה שלפחות חלקם החליפו חוברת תווים.
כתב המשפט המאובטח גיא פלג הגדיל לעשות וסיפק תיאור שכאילו נלקח מערוץ "הופ קטנטנים", שלפיו הוא שומע את קול הנקר המנקר את גזע החשדות החמורים. ברוך קרא דיווח שגורמים בפרקליטות מוסרים כי תיק 4000 לא ישונמך, אלא יישאר על כנו או ייגנז לחלוטין. בין לבין צצו אישי משפט כמו פרופ' רות גביזון והשופט בדימוס הרן פיינשטיין, שתהו על יכולתו של נתניהו לקבל משפט צדק בתנאים התקשורתיים ובעקבות מבול ההדלפות שליווה את הפרשה.
אז נכון, יש עדיין עיתונאים שעומדים על דעתם כי תיק 4000 הוא החמור ביותר מכל התיקים. כמובן, אם לא מחשיבים את תיק הצוללות שבו נתניהו "מכר את ביטחון המדינה עבור בצע כסף". אבל נדמה שאלו קולות שוליים. עכשיו השאלה היא אם משהו באמת יכול להשתנות. האם אחרי כל כך הרבה השקעה, כסף, זמן ובלגן, יש לכך סיכוי? או שמא מוכרחים להמשיך לנגן?
תרגיל בהתעוררות
נניח לרגע שהיועמ"ש החליט שהנקר ניקר את הגזע מספיק כדי לסגור את תיק 4000, ונתניהו נשאר במקרה הגרוע עם סיגרים, שמפניות ושיחות עם מו"ל. האם מישהו ייתן את הדין? אני חלילה לא מצפה שעיתונאים ישלמו על שעשו את עבודתם – גם אם עבודתם מסריחה מפוזיציה, זו עדיין זכותם. אבל היי, דיברו פה על שוחד והטבות במיליארדים. אם באמת נישאר בסוף עם סיגרים ושמפניות, מישהו יוכל להגיד שזה מצדיק את הקרנבל התקשורתי שריקד סביב החקירות האלה כל כך הרבה זמן?
הזעם והכעס שיתפרצו אם זה אכן יקרה היו יכולים להימנע בקלות, לו רק כלי תקשורת מסוימים היו משכילים לנהוג כמו הפרקליטות, הגוף שלכאורה מספק להם את רוב ההדלפות, ולשחק קצת באיפכא מסתברא: האם לא יהיה מעניין יותר לצופים לראות מדי פעם מול גיא פלג גם את אלי ציפורי, למשל? או מול אביעד גליקמן ורביב דרוקר – את אראל סגל או יואב יצחק? תארו לכם שבכל ערב היינו יושבים וחוזים בוויכוחים בין שני עיתונאים שמסיקים מסקנות שונות מאותם התיקים. האם היינו ציבור טיפש יותר? האם לא היה עדיף להגיע לשימוע הזה כשהדעות במערכות החדשות המרכזיות חלוקות לפחות קצת?
ביום הראשון לשימוע מיהר אמנון "ילידים" אברמוביץ' להגחיך את טענות עורכי הדין של נתניהו. הם לא הפתיעו את אנשי הפרקליטות, הוא אמר, כי דבריהם הופיעו כבר בכלי תקשורת אוהדים לנתניהו. קשה לאמנון "ביבי סיים את תפקידו ההיסטורי" אברמוביץ' להפתיע אותי, אבל האמירה הזאת הייתה באמת משהו מיוחד. יושב אדם שמוגדר כפרשן בכיר, ומוחק בריש גלי טיעונים של עורכי דין, שאני מניח שהם טובים במה שהם עושים אם ראש הממשלה בחר בהם להציל אותו מבית הכלא.
ואני שואל אמנון: איך טיעונים כאלה או אחרים לא הופיעו מעולם אצלכם במהדורות? ואם כבר הופיעו, איך ייתכן שביטלתם אותם בהינף יד כאילו אין להם שום משמעות, ובכל זאת עורכי דין מהשורה הראשונה החליטו להשתמש בהם? מה הם לא יודעים שאתה כן יודע? מה אנחנו "הילידים" לא מבינים?
זה בכלל לא דיון משפטי. הסיבה שהימין, אחרי שנים של אדישות מעצבנת, מצליח אשכרה להוציא אנשים להפגין בשבועות האחרונים, היא התודעה. אנשים לא מבינים איך מה שהם קוראים בפייסבוק, ושומעים בתוכניות רדיו – מאוד ספציפיות – לא הופיע מעולם במהדורה שהם מתיישבים מולה כל ערב אחרי שהם מקלחים את הילדים.
תמיד אומרים שתפקידה של התקשורת לתקוף את השלטון. ובכן, גם אג'נדה יכולה לשלוט. גם אחדות רעיונית היא שלטון. והמיינסטרים התקשורתי בישראל מעולם לא ידע לתקוף את הרעיונות השולטים במסדרונות שלו. בטוויטר אפשר לקרוא ציוצים תוקפניים כלפי כל מי שמעז לכפור בקונספציה שלהם; ברדיו אפשר לשמוע איך מגיב בן כספית כשמשבצים איתו בשידור עם ינון מגל, או להאזין ליעקב ברדוגו מדבר על איך מחרימים אותו במסדרונות גל"צ; ובעיתונות – אפשר לראות מה קורה לכתב ותיק כמו אלי ציפורי, שאמנם לא "מאובטח" אז לא פותחים איתו מהדורות, אבל בפרנסה שלו דווקא הצליחו להתנקש כי השמיע קול אחר על פרשות נתניהו. זה לא שמשהו רקוב בממלכה; משהו מת מזמן.
שיבושים בדרך
כדי שלא אחטא באשמה שאני מטיל על כתפי אחרים, חשוב לי לציין שאין לי מושג אם ביבי מושחת. אני מאמין שלא, אבל בהחלט יכול להיות שכן. ואם הוא באמת מושחת, האם לציבור הימני היה קל יותר לקבל את הכרעת החוק לו היו משחקים באולפנים בקצת איפכא מסתברא? אין לכך תשובה.
יש אנשים שגם אם יראו את נתניהו מכניס לכיסו מיליון שקל במחשכים יגידו שהוא זכאי, ויש כאלה שגם הוא יציל את העולם משואה גרעינית ימצאו סיבה להעדיף את השואה. אבל מה עם כל החבר'ה באמצע? זו בכלל שאלה לא על גורלו של נתניהו, זו שאלה על מה קרה לנו בדרך. ואם מישהו חושב שלאופן הסיקור אין קשר להתנגדות האוטומטית שחש היום כל איש ימין כלפי גופים כמו המשטרה והפרקליטות – הוא משקר לעצמו.
ולפני שיקראו לי שופר, כתבתי כבר בעבר: אין לי שום בעיה להיות שופר, אם זה אומר להתפלץ מאנשים שלא רואים את הדבשת של עצמם אבל כל היום מצייצים ומריירים על דבשות אחרים. לא הצבעתי לנתניהו בשתי מערכות הבחירות האחרונות. אני חושב שהוא ראש ממשלה טוב שעשה דברים טובים, והפקיר מצד שני נושאים חשובים ביותר בלי שעשה דבר כדי לתקן או לשפר אותם. אבל זה לא העניין. האנשים שמגיבים באמירות טיפשיות כמו "כמה הוא משלם לך?" או "תוציא את הלשון שלך כבר מהעכוז של ביבי" לא מצליחים לתפוס: סיקור חקירות נתניהו צריך להזכיר לנו ממה שכחנו לפחד. מי שבמשך כמה שנים לא ראה לנכון להביא לציבור את טענותיו של הצד השני, ועכשיו פתאום מופתע מקולות של נקר, לא יגלה פתיחות ואיזון גם כשינסו למכור לנו תוכנית טראמפ קטנה או איזו התנתקות שנייה.
לסיום, הטור הזה נכתב למרות חופשה שנקבעה מראש כבר לפני חצי שנה. טוב, נו, לא כולנו המשנה לפרקליט המדינה.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
