היום הזה לא רחוק. אתם תעלו לפייסבוק תמונה חמודה של ילדכם שזה עתה נולד, מחזיקים את ידו הזעירה בכף ידכם, ותחכו ללייקים ולתגובות המזל טוב המסורתיות. אלה יגיעו, כמובן, אבל לצידן יתחילו לצוץ גם הודעות זועפות ונוזפות, ובהמשך שונאות ממש. בהמשך יהפכו תמונות כאלה לסיבה להכלמה ולשיימינג. אנשים יחשבו פעמיים ושלוש אם להכריז ברבים על צאצא חדש או להסתירו מעין כול. הסיבה: היצור החדש שהבאתם לעולם הוא הדבר הכי מזהם שיש, סכנה אמיתית לקיומו של כדור הארץ.
בשנת 2017 פורסם בעיתון "האינדיפנדנט" הבריטי מחקר חדש מאת חוקרים באוניברסיטת לונד בשוודיה: הבאת ילד לעולם היא הפעולה ההרסנית ביותר שאדם יכול לגרום לסביבה. הרחק מאחוריה מציינים החוקרים שלוש פעולות מזיקות נוספות: אכילת בשר, נסיעה במכונית וטיסה במטוס. "משפחה שתבחר להביא ילד אחד פחות לעולם, תבצע פעולה ששקולה ל־684 בני נוער שיחליטו לאמץ הרגלי מחזור נכונים מעתה ועד סוף חייהם", הטעימו כותבי המחקר. אוניברסיטת לונד, תשמחו לדעת, אינה מוסד הזוי המפיץ מחקרים מטופשים, אלא מכון המחקר הגדול ביותר בסקנדינביה, המדורג תדיר בין מאה מוסדות ההשכלה הגבוהה הטובים בעולם.
לגלי ההדף של השיגעונות תוצרת סקנדינביה לוקח זמן להגיע אלינו, אבל בסוף גם הם מתנפצים לחופינו, ובגדול. לא מזמן פורסם בעיתון הארץ מאמר שנשא את הכותרת "אל תדברו על צמצום ילודה. תפעלו". הכותב הרחום הציע "להתמקד באוכלוסיות שבהן שיעור הילודה הוא הגבוה ביותר – האוכלוסייה הערבית (ובפרט הבדואית), והחרדית", ולהפוך אותן לעניות יותר – העיקר שיפסיקו עם הזיהום הזה שיוצא להם כל שנה מהרחם: "יש לפעול לבטל את ההטבות הנהוגות בישראל, אשר מעודדות, במישרין או בעקיפין, משפחות גדולות: קצבאות ילדים, נקודת זיכוי ממס הכנסה, הנחות בחשבונות הארנונה והמים, העדפות להורים בהשוואה לרווקים בדיור ציבורי ובתוכנית מחיר למשתכן, ועוד".
האופנה השוודית הגיעה השבוע גם לכתיבה הפופוליסטית בעיתון השמאל. בעוד ביקורת צפויה ומשומשת על טיולי החג של הישראלים נכתב: "שיעור הילודה היהודי הוא אסון סביבתי כבד… ישראל הפיזית קטנה מכדי להכיל את החזון הלאומני־דתי הגואה בה… היא צפופה, חנוקה, פקוקה, מלוכלכת ומזוהמת… יותר מ־120 אלף איש טיילו אתמול בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים… המספר עצמו נחשב למפגן כוח פטריוטי. כמה שיותר הרי זה משובח, גם אם האדמה עצמה אינה מסוגלת לשאת בנטל ומחשבת לקרוס. הצפיפות החרקית באופייה, ההתגודדות הנחילית, הביחד הרועש והמיוזע, נחשבים גם הם למפגן כוח".
שימו לב לבחירת המילים: צפיפות חרקית. התגודדות נחילית. אדם השולט במילותיו יודע בדיוק מה הוא רוצה שקוראיו יחושו למקראן. תחת כנפי האקולוגיה משתוללת מיזנתרופיה של ממש, אלימה מילולית, שמשווה אנשים לחרקים רק כי החליטו להביא לעולם יותר ילדים ממה שהשוודים מרשים.
המצווה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו". כשהמקורות היהודיים רוצים לתאר תקופה של אושר, הם מתארים רחובות מלאים בילדים: "ורחובות העיר יימלאו ילדים וילדות, משחקים ברחובותיה". דוד בן־גוריון קבע בעשור הראשון לקיום המדינה "פרס ילודה" למשפחות שיביאו מעל עשרה ילדים. נכון שברשתות החברתיות כולנו אוהבים להתלונן על ילדינו וקבוצות כמו "אבא פגום" פורחות, אבל כולם יודעים שזו פריקת תסכולים על קשיים נקודתיים בגידול הילדים. בגדול, ילדים הם באמת שמחה ואור בבית. אבל יש מי שרוצה לכבות את האור הזה. המסווה הוא אכפתיות לכדור הארץ, אך המטרה האמיתית פוליטית: מכיוון ששיעור הילודה בציבור הערבי־ישראלי יורד בהתמדה, מי שממשיך ללדת ילדים בקצב מסחרר ומעורר אימה מבחינת השמאל הם החרדים והדתיים־לאומיים. הם מפחדים. גם כך לשמאל לא נראית תקומה מי־יודע־מה בשנים הקרובות. המשך שיעורי ילודה גבוהים בקרב שני המגזרים האלה עלול לסתום את הגולל הפוליטי שלהם סופית ולדורות.
אבל מעבר לעניין הפוליטי, יש באיומים החרקיים הללו בעיקר בורות ואי־למידה מההיסטוריה. שלושה מהמקומות הצפופים בעולם הם מקאו, מונקו וסינגפור. אף אחד מהם לא נכנס לקטגוריה של נחשלות. צפיפות אוכלוסין אינה ערובה להרס העולם, צריך פשוט להיערך לה נכון. בנוסף, העולם כבר חווה איומים דמוגרפיים שהתבררו כמופרכים מהיסוד. פול ארליך, ביולוג יהודי־אמריקני מאוניברסיטת סטנפורד, פרסם בשנת 1968 את הספר "פצצת האוכלוסין". "הסתיים הקרב להאכלת האנושות", הכריז בתחילתו, ובהמשך צפה כי מאות מיליונים ימותו ברעב בעשור המתקרב (שנות השבעים), שהודו עומדת להיכחד, וכן שיש סיכוי גדול שאנגליה לא תשרוד עד שנת 2000. אם הספר הזה היה ממוקם במדפי המדע הבדיוני ומעסיק כמה אנשים הזויים, מילא. אבל ספרו של ארליך הפך לרב־מכר, הזין מאות ואלפי דיונים משמעותיים בעולם המערבי, ושימש בסיס אקדמי למה שעומד לקרות בעתיד.
עשור וקצת לאחר פרסום הספר, בתחילת שנות השמונים, התערב ארליך עם חוקר אחר מסטנפורד על מהימנות המחקר. השניים קבעו חמישה משאבים טבעיים ותאריך יעד של עשור קדימה. אם מחיר החמישה יעלה, אות הוא כי משאבי הכדור אכן אוזלים וארליך צודק. אם לא, הוא כנראה טועה לא רק לגבי מאות המיליונים שאיכשהו סירבו למות בשנות השבעים כתחזיותיו, אלא גם בשאר חלקי האפוקליפסה שחזה. מה לדעתכם קרה בשנת 1990? מחיר כל חמש המתכות ירד, וארליך נאלץ לשלם מכיסו למעלה מ־500 דולר – ההפרש בין המחירים. האם ארליך, היום בן 87, חושב שהוא טעה במשהו? מובן שלא.
לארליך ולרעייתו אן יש בת אחת, ליסה. חבל, מהנהנים בצער חוקרי אוניברסיטת לונד, אם בני הזוג לא היו מביאים אותה לעולם, משפחת ארליך הייתה תורמת לכדור הארץ הרבה יותר ממחקריו של האב.
