זכריה היה נביא שפעל בתקופת חורבן איומה, אבל בחזונו המשברים והאסונות שטלטלו את העם היהודי לא נועדו אלא לצרף אותו לקראת מימוש ייעודו הגדול כאור לגויים.
את חג הסוכות הוא תאר כחג אוניברסלי: "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מידי שנה בשנה.. לחוג את חג הסכות". חז"ל קישרו את נבואתו לשבעים הפרים שנצטווינו להקריב בחג, כנגד שבעים אומות העולם. באמצעותם, באופן סימבולי, האנושות כולה חוגגת ומתפללת. אגב, נושא התפילה הקולקטיבית החגיגית בנבואת זכריה הוא הגשמים והמים, שהיעדרם היווה מצוקה אנושית משותפת הרבה שנים לפני משבר האקלים המודרני. זהו גם העונש הצפוי בנבואה למי שיוציא את עצמו מכלל הסולידריות הבינלאומית בירושלים: "ולא עליהם יהיה הגשם".
האם ישראל היא אור לגויים? במובנים מעשיים מסוימים כן. הסטארט-אפ ניישן שלנו חתום על שורה ארוכה של המצאות טכנולוגיות. חברות ההזנק הטכנולוגיות – הנמכרות למשקיעים מעבר לים כמו לחמניות חמות – משקפות את העניין של השוק העולמי בחדשנות היהודית-ישראלית, וגם בתחום משלחות חילוץ לאזורי אסון ישראל נמצאת במקום לא רע. אולם בכל הקשור ברוח ובתודעה קשה לומר שהנושא ניצב על ראש שמחתנו. אנחנו לא תופסים את עצמנו כסוכני שינוי תודעה כפי שתופסות את עצמן דמויות כמו הדלאי למה. בתחום הזה היבוא שלנו גדול עשרות מונים מהייצוא.
אם בא לכם לעבור חוויה מטלטלת בהקשר הזה, צפו בסדרה שהפיקה נטפליקס על ביל גייטס. כן כן, נער הפלא שהפך תוך שנים ספורות לאיש העשיר בעולם והיווה מושא ליחסי אהבה-שנאה מורכבים במולדתו: מצד אחד 'אין בית אשר אין שם גייטס', באמצעות אחד ממוצריו שנמכרו במאות מליוני עותקים. מצד שני חקירות פדרליות פולשניות בעקבות האשמות בשימוש בטריקים מסחריים מלוכלכים, אלו שהפכו את מיקרוסופט למונופול דורסני.
אבל לב הסדרה הוא לא מה שהוא עשה במיקרוסופט, אלא על מה שהוא עשה ועושה ביום שאחרי, בקרן הפילנטרופית אותה הוא מנהל יחד עם רעייתו. הפרק הראשון מתאר כצד גילה גייטס שמיליוני ילדים מתים באפריקה משלשולים הנגרמים מתנאי סניטציה גרועים. בערים שלמות השפכים זורמים ברחובות ומתערבבים עם מי השתיה. גייטס השקיע מאות מיליוני דולרים בפיתוח שירותים אקולוגיים המסוגלים לטהר שפכים ולהפוך אותם לאנרגיה במחיר נמוך. הפרק השני עסק במאמץ הגלובלי שלו למגר את מחלת הפוליו הקשה מאפריקה, והשלישי בתרומתו למאבק בהתחממות הגלובלית.
לאחר הצפייה בשלושת הפרקים ניסיתי להבין מה כל כך חריג ומהפנט בדמות הזו. התשובה הפשוטה היא שהוא דמות חד-פעמית, שהפרספקטיבה שלה היא אנושית-גלובלית במובן הכי פשוט של המושג. הוא קם בבוקר וחושב על כדור הארץ ועל האנושות שמאכלסת אותו, בדגש על החלשים וחסרי הישע ביותר. הוא מבטא באופן חי ומוחשי את האתוס של מדרש רבה: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".
אלו לא רק המיליארדים שהוא שופך, אלא גם התפיסה: איך להציל את העולם מבלי לפגוע בצמיחה ובקידמה. גייטס משקיע משאבים אדירים בלימוד ומחקר של כל נושא בו הוא בוחר לעסוק. כך למשל, בפרק השלישי והמעניין ביותר הוא מתאר משוואה שהתבהרה לו: מחד, המדענים צודקים וקצב פליטת גזי החממה מקרב את כדור הארץ במהירות לאסון בלתי הפיך. מאידך, אין דרך לבלום את הביקוש העולמי לאנרגיה, והמאמצים הנוכחיים למנוע פליטת מזהמים באמצעות אנרגיה מתחדשת (רוח או סולרית) לעולם לא יוכלו לענות על הביקוש. זה הוביל אותו למסקנה מאד לא פופולרית: שימוש בכורים גרעיניים. גייטס השקיע סכומי עתק כדי לפתח מודלים של כורים שלא ניתן להסב אותם לשימוש צבאי, והטכנולוגיה שלהם מצמצמת דרמטית סיכון לאסונות כדוגמת צ'רנוביל או פוקושימה. מה שבלם את החזון המהפכני שלו, רגע לפני הקמת כור ראשון בסין, הייתה מלחמת הסחר עליה הכריז דונלד טראמפ. כך מצא גייטס את עצמו בין הפטיש לסדן: שמאלנים שלא מוכנים לשמוע על כורים גרעיניים, וימנים שממשכנים את עתיד האנושות עבור מדיניות חוץ זמנית. גייטס, כמובן, לא מרים ידיים.
צריך להיזהר שפגישה עם דמות חד-פעמית שכזו (כמו להבדיל קריאה בספר מסוג 'שבחי הבעש"ט') לא תעורר חלישות דעת ורפיון. כי איפה אנחנו – עובדים מותשים שחיים חיי הישרדות ולא גומרים את החודש – ופרסונה כזו, שהונה האינטלקטואלי והכלכלי מאפשר לה פניות לפרספקטיבה גדולה באמת? האמת היא שמפגש כזה צריך לעורר השראה, כי גדולת האדם נגזרת מגדולת החלום והחזון והמעשים שלו.
הקסם של השראה טובה הוא ביכולתה להעיר ולעורר בנו איכויות רדומות. יש לנו הון משמעותי מאד להעניק ממנו לאנושות, רוחנית, תרבותית, מוסרית, טכנולוגית. סיפור העומק האוניברסלי של חג הסוכות מתחיל בהכרה בזה.
