מכת הברק שהכתה השבוע בארבעה בני משפחה בחוף זיקים הייתה אירוע יוצא דופן. "זהו מקרה נדיר מאוד", העיד באחד הערוצים מומחה לרפואה שנשאל עליו. האסון הזה היה יוצא דופן מעוד בחינה: בניגוד לכל האסונות המתרגשים עלינו מעת לעת, כגון תאונות דרכים, עבודה ואימונים, פיגועי טרור וכדומה, לראשונה התגובה האוטומטית לאירוע לא הייתה חיפוש אשמים.
בשום אתר חדשות לא מצאתי עד עתה את המשפט "המשטרה פתחה בחקירת נסיבות האירוע". איש ברשתות החברתיות לא מיהר להצביע על האשמים למחדל ולהתנפל עליהם, שום פוליטיקאי לא ניסה להאשים את יריביו באסון, משום מקום לא עלתה הדרישה להקים ועדת חקירה כדי למצות את הדין עם האחראים. יותר מזה: לראשונה זה זמן רב לא הוכרז בנימין נתניהו כאשם העיקרי במחדל. לכולם היה ברור פתאום שיש מה שנקרא "כוח עליון". שהאירוע בא מן השמיים, תרתי משמע. שלפעמים יד אדם קצרה מלהושיע, והוא לא תמיד יכול לשלוט בגורלו. שעם כל הרצון האנושי הטוב, יש דברים שהם מעבר לשליטתנו.
כך בדיוק אני חש מאז הבחירות באשר לתחום הפוליטי. כמו כולנו קראתי עשרות מאמרי פרשנות וניתוחים, והאזנתי לעשרות פוליטיקאים ומומחים שמציעים הערכות מצב ופתרונות אפשריים למשבר העמוק שאנו נמצאים בו. שמעתי את כל קריאותיהם של המבוגרים האחראים ל"אחדות" ול"גילוי אחריות", ואת ההכרזות ש"הציבור לא יסלח". לא החמצתי שום ידיעה על המגעים הפוליטיים או על היעדרם, עקבתי בדריכות אחרי ההתפתחויות, האזנתי לקולות, לרחשים, לאמירות, ואני מנסה באדיקות למצוא קצה חוט של מוצא או לפחות הסבר למה שמתרחש.
אבל ככל שעובר הזמן אני מנסה להתרכז במה שמעבר לכל ההתרוצצות האנושית הזו, לחפש את הממד של הכוח העליון שפועל כאן דרך הפעלתנות האנושית הנמרצת הזו, לראות את המשבר הפוליטי הנוכחי לא רק כמעשה אנוש אלא גם כמכה מן השמיים. אני מנסה לראות שכוח עליון פועל כאן דרך הממד האנושי, ולהתבונן בקוצר ידו של האדם – כיצד מערבולת של יצרים, קנאות, שנאות, פחדים, אינטרסים, גאווה וחשבונות מתוחכמים וקטנוניים יוצרת סבך כל כך מורכב, ששום אדם לא שולט בו ולא יכול לפתור אותו.
פתאום מתבהר עד כמה קצרה ידו של האדם, גם אם הוא מלא כוונות טובות, כשכוח עליון מתערב, ממש כמו מכת הברק ההיא, נוגע באצבעו הקטנה ומפרק את המערכת האנושית כמו ילד שממוטט מגדל קלפים. פתאום נחשף לעיני כול עד כמה המערכות המפוארות שבונה האדם יכולות לצאת בקלות משליטה ואיזון, ולהיכנס למערבולת של הרס עצמי.
ייתכן שעוד לא ראינו הכול. שאנחנו רק באמצע הסרט, ושמשהו באמת חדש ושונה יצמח ממנו.
ככל שהמשבר מעמיק ומתארך, אני נוטה להפסיק לחפש לו מוצא ולחשוב על פתרונות. אני מתחיל לנסות להקשיב למשבר. להאזין לו. האינסטינקט האנושי הקורא לפעולה, ליוזמה, ללקיחת העניין בידיים, מתחלף אצלי בנטייה להקשבה והתבוננות. "סייג לחכמה שתיקה", אומרים חז"ל, ואני מנסה לשתוק קצת. בניגוד למכת הברק האמורה, שברור לחלוטין עד כמה היא באה מן השמיים, בתחום הפוליטי ידו של ריבון כל העולמים נסתרת. אבל לאדם מאמין אין ספק שהיא שם, ורק הרעשים שיוצר האדם בפעלתנותו היתירה מסתירים אותה.
אין לי מושג כיצד ייפתר הפלונטר הפוליטי שאנו נמצאים בו. אין לי קצה חוט של מחשבה, איזו קואליציה תצא ממנו ומי יהיה ראש הממשלה. אבל כרגע אני מבין טוב יותר שאני לא מבין ושאף אחד לא מבין, מה שפותח אותי לאפשרויות חדשות לחלוטין, ולסברות שלא הייתי מסוגל להעלות על דעתי.
המילה "משבר" בעברית פירושה לידה, "משהו חדש מתחיל". ייתכן מאוד שהמשבר הזה ייפתר בדרך טבעית ותוקם קואליציה כזו או אחרת. זו האפשרות הסבירה יותר. אבל ייתכן שעוד לא ראינו הכול. שאנחנו רק באמצע הסרט, ושמשהו באמת חדש ושונה יצמח ממנו.
האם יתחיל, מה יתחיל, מה יהיה טיבו – אין לי מושג. רבותינו לימדו אותנו לומר "איני יודע". זהו תנאי ראשון להקשבה, שעדיין לא מבטיחה שנבין מה מחולל כאן ריבונו של עולם אבל לפחות נותנת לכך סיכוי.
