הכורדים, העם הנבגד ביותר במזרח התיכון, שוב נבגדים. אחרי ששילמו באלפי קורבנות במלחמת המערב מול ארגון דאעש, הפקיר אותם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לגורלם, מול כוחותיו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. מאות כבר נהרגו, רבבות נמלטו מבתיהם והפכו לפליטים. זה גורלו של עם שאין לו מדינה והוא נתון לחסדיהם של כוחות זרים.
כל אדם בעל לב אמור להצטמרר לנוכח הפקרת הכורדים והטבח שכבר החל בהם. אבל ליהודים יש כמובן רגישות מיוחדת לצירוף שבין טבח והפקרה. אין כמובן השוואה בין המלחמה בכורדים ובין השואה היהודית: בניגוד ליהודי אירופה, שלא התיימרו לקחת אף שעל אדמה מאיש, הכורדים אכן רוצים להקים מדינה עצמאית, ולפחות אוטונומיה, בשטחיהם בטורקיה, בסוריה ובעיראק. הם גם נלחמים על כך מלחמה רבת שנים, שעלתה בלא מעט קורבנות טורקיים, וגם כיום יש להם נשק וכוחות צבאיים כדי להגן על עצמם, גם אם אין להשוות את עוצמתם לזו של טורקיה.
ובכל זאת, טבח הוא טבח והפקרה היא הפקרה. יתר על כן: הפקרת עם לגורלו היא מצב מסוכן, אשר עלול לסמן לרודנים אחרים שהמצב הזה אפשרי גם בזירה שלהם. מי כמו היהודים יודע זאת: לפני כמאה שנה, כאשר הטורקים טבחו בעם הארמני והעולם שתק, היה זה סימן עבור אדולף היטלר שהעולם ישתוק גם אם יפעל להשמדת היהודים.
לא מדובר, כמובן, במלחמה ישירה למען הכורדים. למרות היומרות של בנימין נתניהו להיות ב"ליגה אחרת", ישראל עדיין אינה מעצמה עולמית שאמורה לקחת לידיה את השלטת הסדר בעולם, מה גם שהיא מסובכת ממילא בהרבה חזיתות אחרות. בהימנעות הזו כשלעצמה אין פגם מוסרי: התביעה היהודית להתערבות המעצמות במלחמת העולם השנייה נבעה מכך שהן היו מעצמות, ובעיקר מכך שהיו מסובכות ממילא במלחמה כוללת עם גרמניה הנאצית, וכל שנדרש מהן היה להקדיש מאמץ גם למניעת רצח היהודים.
אבל גם פטור בלא כלום אי אפשר. כשם שכל בן אנוש לא אמור לשתוק נוכח דיכוי הכורדים, קל וחומר שכך הדבר לגבי היהודים. נראה שבעניין הזה ראוי שהתפקיד העיקרי יחול על העולם היהודי, על שלל ארגוניו והשפעותיהם, יותר מאשר על מדינת היהודים באופן ישיר, אם כי גם היא חייבת להיות מעורבת.
לעם היהודי יש בעניין זה מעמד בינלאומי ומשקל מוסרי שאין בהכרח למדינת ישראל. המערכת היהודית הבינלאומית צריכה אפוא להתגייס לטובת הכורדים בהקדם האפשרי, תוך הכרה במגבלות הכוח: את רצועת הביטחון שהוא מבקש לעצמו בתוך שטח סוריה עומד ארדואן כנראה להשיג בכל מקרה, ואם יש כוח שימנע זאת ממנו, זהו רק הכוח הסורי־רוסי. אבל לכל הפחות צריך להקפיד על כך שהרצועה הזו תהיה מצומצמת ככל האפשר, וששלומם של הכורדים הרוצים להישאר בה יובטח. בעיקר יש להתגייס לשיקומם של הכורדים שכבר נמלטו משם.
ארגונים יהודיים, בגיבוי מדינת ישראל, יכולים וצריכים להיות כוח מניע בגיבושה של מסגרת בינלאומית למען הכורדים, שתגייס את המשאבים הנדרשים לשיקומם, ואז תבקש לגבש פתרון ארוך טווח למעמדם – האוטונומיה המיוחלת שלא תפגע בריבונותן של המדינות שהם יושבים בהן כיום, אבל תאפשר להם ליהנות מהחופש לטפח את תרבותם, וממרב העצמאות בענייניהם הפנימיים.
ואי אפשר כמובן בלי לקח מדיני ישראלי. השבועות האחרונים הוכיחו עד כמה מסוכן לישראל להסתמך על בן־ברית אחד בלבד, ובטח אם הוא הפכפך ונטול חוט שדרה ערכי ומוסרי כמו דונלד טראמפ. ההימור של נתניהו, להזדהות עם טראמפ באופן חד־משמעי, פגע בברית רבת השנים של ישראל עם כלל החברה האמריקנית, ובעיקר עם יהודי ארה"ב, שתומכים ברובם במפלגה הדמוקרטית. כך גם רעיון ברית ההגנה עם ארה"ב, שנתניהו ביקש לשווק כהישג מרשים לקראת הבחירות. העיקרון שכל מנהיגי ישראל הקפידו עליו מאז הקמתה – עצמאות בשאלה מתי לפתוח בפעולה צבאית ובאיזה היקף – היה עלול להישבר דווקא בידי "מר ביטחון", ודווקא בתקופת שלטונו של מנהיג אמריקני שאיש לא יכול לצפות את החלטותיו.
