למרות הנאום הבוטח בבית הנשיא והציוצים הנחרצים ("הגיע זמן כחול לבן", למשל), מומלץ לפקפק בכנות המסרים הכריזמטיים שבני גנץ מתאמץ לשדר לציבור. הוא לא באמת שש להקמת ממשלת אחדות ליברלית בראשותו. לו היה הדבר תלוי בו בלבד, הוא היה חותם כבר לפני חודש על הסכם קואליציוני־רוטציוני עם בנימין נתניהו, כאשר נתניהו ראשון. סביבתו מודה בכך, תמיד בתוספת אנחה: "אבל זה לא תלוי רק בו". לפיד, אשכנזי ויעלון מתנגדים בתוקף לכל הסדר קואליציוני עם הליכוד. הם מוכנים לגרור את ישראל לבחירות שלישיות בתוך שנה, רק שלא תקום פה ממשלת נתניהו־גנץ.
מדוע גנץ עצמו טרם מצא דרך לבטא בפומבי את תמיכתו בנוסחת ריבלין לפתרון המשבר הפוליטי? מפני שבעיקרון הוא ממעט להתבטא. השתיקה שגזר על עצמו עם כניסתו אשתקד לפוליטיקה, מתארכת למעשה עד עצם ימינו. בין שלל הריאיונות שהעניק בינתיים לתקשורת האלקטרונית לא היה אפילו אחד שאפשר להגדירו כריאיון עיתונאי תקני; כלומר, כהזדמנות עיתונאית נאותה להציג ליו"ר כחול לבן שאלות במנעד רחב של נושאים, ולקבל תשובות צלולות.
הריאיון הכי ארוך של גנץ בטלוויזיה (לאופירה וברקו) לא ארך יותר מ־22 דקות, פרק זמן שאינו מספיק לבירור יסודי של השקפותיו בענייני שלום וביטחון, דת ומדינה, כלכלה וחברה. רוב הריאיונות היו קצרים בהרבה. לכל היותר הם הספיקו להחלפת דאחקות בין שני הצדדים ולהצגת שאלות הנוגעות למערכת הבחירות בעיקר. ריאיון עיתונאי מקיף מצריך שעה וחצי לפחות, אם לא שעתיים־שלוש, במיוחד כאשר מדובר במרואיין המתיימר להנהיג את ישראל.
מטבע הדברים והמדיה, מסגרת זמן ארוכה שכזו מתאימה בעיקר לעיתונות המודפסת או לאתרי חדשות באינטרנט, אבל גנץ העניק עד כה רק ריאיון בודד שכזה, לידיעות אחרונות, וגם אז הקפיד לעשות זאת אצל שלמה ארצי וחנוך דאום, שניהול ריאיונות פוליטיים נוקבים אינו מקצועם הקבוע. כך קרה שהאיש שעליו הוטלה שלשום משימת הרכבתה של ממשלה חדשה בישראל לא השיב עד כה על שאלות מתבקשות רבות, ולא טרח לשטוח בפני הציבור את תפיסת עולמו. נאומיו פה ושם היו אוסף של סיסמאות וקלישאות, לא משנה סדורה ופרטנית.
"הוא לא מתראיין לעיתונות מודפסת", הסבירו לנו דובריו ומקורביו כשהגשנו להם שוב ושוב הצעת ריאיון למקור ראשון. בדרך כלל מתקבלות אצלנו תשובות כאלה ממרואיינים החוששים שדבריהם יוצאו מהקשרם או יסולפו. הם מעדיפים ריאיונות בשידור חי. אף על פי כן, במקרה של גנץ מדובר בתירוץ. רוב ראשי המפלגות חירפו נפשם והעניקו ריאיונות לעיתונות הכתובה. רק גנץ סירב להם בעקביות, וכנראה לא מטעמי ענווה. אולי הוא לא רוצה שנדע מה דעתו הסדורה בנושאים העומדים ברומו של עולמנו, ואולי הוא טרם החליט מה היא בעצם דעתו. כזכור, עד הרגע האחרון הוא התלבט אם בכלל להיכנס לפוליטיקה. ייתכן שהוא עדיין מתלבט.
