נבואה היא מקצוע בעייתי מאוד, כידוע. לכן צריך להיזהר מלהניח שאנחנו יודעים מה יתרחש בבחירות 2020 בארה"ב. אולם סמוך לפתיחתה של שנת הבחירות אצל ידידתנו הגדולה, אסור לטמון את הראש בחול מול המגמות המדאיגות שמסתמנות, בשם החשש מניבוי העתיד. התרחיש האופטימי יחסית מבחינת ישראל הוא כמובן ניצחון של הנשיא דונלד טראמפ בבחירות הקרובות. אין זה תרחיש מופרך. הפעם האחרונה שנשיא אמריקני מכהן הפסיד בבחירות הייתה בשנת 1992, והנשיא המפסיד היה ג'ורג' בוש האב. שלושת הנשיאים שכיהנו מאז – ביל קלינטון, ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה – השלימו שתי תקופות כהונה כל אחד. עם זה, צריך לזכור שטראמפ הוא נשיא בלתי רגיל בכל המובנים, ולכן אין להניח שמה שהיה הוא בהכרח מה שיהיה. ואולם, גם אם טראמפ אכן ייבחר לכהונה שנייה, מה שקורה כעת בארה"ב לקראת הבחירות אמור להטריד כל ישראלי.
ערב בחירות 2016 היה ברור שברני סנדרס, המועמד השמאלי־קיצוני ובמידה רבה גם האנטי־ישראלי, אינו מסוגל להפוך למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לכן העמדות האנטי־ישראליות שהשמיע לא זכו כאן לתשומת לב מספקת. אולם בהתמודדות הנוכחית על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, השמעת עמדות ביקורתיות חריפות כלפי ישראל כבר הפכה לנורמה. אליזבת וורן, הנחשבת למועמדת מובילה במפלגה, הבהירה השבוע כי אם תיבחר תשקול לעשות שימוש בסיוע האמריקני לישראל כאמצעי להביא להקפאת הבנייה בהתנחלויות. וורן העדיפה אמנם לא לפרט במדויק איך תעשה זאת, אבל לא השאירה מקום לספק בנוגע לעמדתה העקרונית.
לעמדה הזאת הצטרף גם מועמד אחר, פיט בוטיג'ג', שלפי הסקרים נמצא בחמישייה הפותחת של המועמדים. בנאום שנשא השבוע באוניברסיטת שיקגו ציין בוטיג'ג' כי "הסיוע הוא אמצעי להנחות את ישראל בכיוון הנכון. אם למשל ימומשו איומי הסיפוח, אני מחויב לדאוג לכך שארה"ב לא תישא בנטל המימון של הסיפוח". המועמד הדמוקרטי השתמש בדימוי ציורי כדי להסביר את דרך הפעולה שינקוט: "איני רוצה להתחייב עתה לדרך זו או אחרת לנצל את המכשיר הזה (הסיוע – ש"פ), אך אומר שמטרת המדיניות שלנו תהיה לפעול כפי שאנו פועלים כאשר חבר סוטה מהדרך הנכונה ומדאיג אותנו. אנו שמים את הזרוע סביבו ומנחים אותו לדרך טובה יותר".
כאשר ברק אובמה סיים את כהונתו בבית הלבן נרשמה בישראל אנחת רווחה גדולה ומובנת. ממשל אובמה אכן היה לא קל לישראל, בלשון המעטה. אולם כעת נראה ששמונה שנות אובמה בבית הלבן היו רק פרומו למה שמחכה לנו בממשל הדמוקרטי הבא. הדמוקרטים בארה"ב כנראה יחזרו לשלטון, אם לא ב־2020 אז ב־2024. הפעם האחרונה שהנשיא האמריקני הנכנס היה חבר באותה מפלגה של הנשיא היוצא הייתה בשנת 1988, כשבוש האב החליף את רייגן הפופולרי מאוד. מאז בכל פעם שנבחר נשיא חדש, מתחלפת גם המפלגה השלטת. אז לצד החגיגות המוצדקות והמובנות לנוכח כל הישג ישראלי מול ממשל טראמפ – וההישגים בהחלט מרשימים – חובה להבין מה שמצפה לנו ככל הנראה, ולהיערך בהתאם. כלומר, לא לוותר על המפלגה הדמוקרטית.
נוח למדינת ישראל ולראשיה לעמוד בקשר פעיל עם סביבת העבודה הרפובליקנית בלבד, אבל המשימה החשובה באמת היא לפעול גם מול המפלגה הדמוקרטית וראשיה, חרף חילוקי הדעות הקשים בין שני הצדדים, ולו עם האגף המתון שם. במקביל יש להיערך כבר עתה ליום שבו לא נוכל עוד להסתמך על הסיוע הצבאי האמריקני. זה יהיה יום לא קל לישראל, אך היערכות לאומית ונפשית מוקדמת עשויה לרכך אותו.
