ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, הוא צעיר למדי, נאה למדי ושמאלני מאוד. טרודו הפרוגרסיבי ביקר לפני כשנה באוניברסיטה באדמונטון, וענה שם לשאלות הסטודנטים. סטודנטית צעירה אחת החלה לשאול אותו בעדינות משהו על "המין האנושי" (mankind). טרודו קטע אותה, והודיע לה בהתנשאות שיש לומר "people-kind", כי זהו ניסוח מכיל יותר. הצרה של טרודו היא שהתקינות הפוליטית נוטה לטרוף גם את חסידיה. באחרונה התגלתה תמונה של טרודו מלפני 18 שנה, כשהוא מחופש לשחור ולבוש טורבן. טרודו התנצל, אך הזעם הציבורי גאה כאשר התגלו תמונות ישנות נוספות שבהן הנער הצעיר טרודו התחפש במסיבה לאדם שחור, מעשה שבחוגים נאורים מתפרש כניכוס תרבותי גזעני.
האשמות של "ניכוס תרבותי" הן אחד הביטויים המשונים ביותר של האינקוויזיציה הפרוגרסיבית הקדושה במאה ה־21. באוניברסיטת אוטווה שבקנדה בוטל קורס ביוגה, לאחר שסטודנטים התלוננו בזעם שהוא מבטא ניכוס וגניבה של התרבות ההודית בידי הקולוניאליסטים הלבנים. בני זוג שפתחו בפורטלנד מזנון למכירת בוריטוס נאלצו לסגור אותו, לאחר שקיבלו איומי מוות על חייהם, בטענה שביצעו "ניכוס תרבותי". רק למקסיקנים, טענו המוחים הזועמים, מותר למכור אוכל מקסיקני.
קשה לעקוב אחרי הגחמות העדכניות של התקינות הפוליטית. השחקן הבריטי בנדיקט קמברבאץ', ששיחק בין היתר את שרלוק הולמס בסדרה פופולרית, ניסה ליישר קו עם דרישות התקינות הפוליטית, ומחה על כך שלשחקנים שחורים קשה למצוא עבודה בבריטניה. למרבה צערו, הוא השתמש בביטוי "colored people" (צבעוניים), זמן קצר אחרי שהתקינות הפוליטית פסלה את הביטוי הזה, והחליפה אותו ב־"people with color" (אנשים עם צבע). קמברבאץ' חטף את השיימינג המקובל והתנצל עמוקות: "אין לי תירוץ להיותי אידיוט", אמר, "ואני יודע שהנזק כבר נעשה".
תקינות פוליטית אינה נימוס, אלא תפיסת עולם כוחנית וקודרת. עולם הפוליטיקלי קורקט מחלק את האנושות למדכאים ולמדוכאים, בני אור ובני חושך. למרבה צערנו, אנחנו היהודים מסווגים כרעים, בעוד המוסלמים מסווגים כטובים, ולא משנה מה יאמרו או יעשו. הפעיל המוסלמי אנג'ם צ'ודארי אמר בריאיון ל־BBC שבשנת 2050 בריטניה תהיה מדינה מוסלמית, וזה יהיה הסוף של החופש והדמוקרטיה. העיתונאי השווה אותו לגנדי ולנלסון מנדלה, שגם הם אתגרו את הערכים המקובלים של זמנם. צ'ודארי השיב: "איך אתה משווה אותי לגנדי ולמנדלה? הם כופרים שהגיעו לגיהינום, ואני מוסלמי".
מחקר של אוניברסיטת לונדון גילה שדווקא ילדים לבנים מרגישים לא בנוח בבתי הספר האנגליים, כי מדברים שם על הזהות של כולם, חוץ מאשר על הזהות שלהם. החוקרים המליצו להתייחס בבית הספר גם לזהותם של בריטים לבנים. אני מעז לשער שזה לא יקרה. פוליטיקת הזהויות של המאה ה־21 נלחמת בקנאות נגד כל זהות שמסומנת כהגמונית. היא מאוששת רק זהויות מיעוט, שיכולות לפרק את החברה, ולא זהויות רוב, שיכולות להעניק לחברה עמוד שדרה. בינתיים ממשלת בריטניה נרתעת אפילו מלחגוג את הניצחון על נפוליאון בקרב ווטרלו.
בני זוג שפתחו בפורטלנד מזנון למכירת בוריטוס נאלצו לסגור אותו לאחר שקיבלו איומים על חייהם. רק למקסיקנים, טענו המוחים הזועמים, מותר למכור אוכל מקסיקני
הביולוגית פרופ' הת'ר היינג ציינה שגברים בדרך כלל גבוהים יותר מאשר נשים. כתגובה לדבריה, סטודנטים יצאו במחאה מכיתתה בקולג' אוורגרין שבוושינגטון. בעלה, הביולוג פרופ' ברט ויינשטיין, איש שמאל פרוגרסיבי מובהק, לימד באותו קולג'. הוא סירב לעזוב את הקמפוס ביום שבו סטודנטים שחורים הכריזו שמורים לבנים אינם רצויים. הסטודנטים זעמו, השפילו את ויינשטיין וכינו אותו גזען. המשטרה הזהירה את ויינשטיין שמתפרעים עוצרים מכוניות באזור ובודקים האם הוא הנהג. במהלך המהומות, הסטודנטים השפילו גם את נשיא הקולג' ג'ורג' ברידג'ס, כלאו אותו במשרדו ואסרו עליו לצאת לשירותים. כתגובה שכר ברידג'ס את אחד מראשי המתפרעים כיועץ לענייני שוויון. פרופ' הת'ר היינג ופרופ' ברט ויינשטיין, לעומת זאת, נאלצו לעזוב את עבודתם. באתרי האינטרנט האישיים שלהם מופיעה כותרת גדולה: "פרופסור בגלות".
החדשות הרעות הן שהגלות הזו כנראה אינה עומדת להסתיים בקרוב. לא רק הגלות של בני הזוג האקדמי היינג־ויינשטיין, אלא גם הגלות של השכל הישר מהעולם המערבי. האינקוויזיציה הפרוגרסיבית התעצמה, והמחיר שהוא גובה מקורבנות אקראיים הולך ומקצין. הייתי שמח לומר שלפחות ג'סטין טרודו שילם את מחיר הטרלול שהוא עצמו ניסה לטפח, אך גם זה לא קרה: מפלגתו הליברלית אמנם איבדה מכוחה בבחירות שנערכו בקנדה לפני עשרה ימים, אך בכל זאת ניצחה. העולם המערבי השתגע, ולמרבה הצער עדיין מסרב להחלים. את מחירו של השיגעון הזה אנחנו רק מתחילים לשלם.
