לא צריך להיות ד"ר כדי להבין שמה שאמר ד"ר מוטי קידר מעל הבמה בהפגנה בכיכר גורן בפ"ת השבוע הוא, אם להשתמש במילה הכי עדינה האפשרית – קשקוש. אין ספק שמבין כל תיאוריות הקונספירציה שפרחו כאן אחרי רצח רבין קידר בחר את אחת התיאוריות היותר מרחיקות לכת, ועל הדרך גם העניק ריהביליטציה מוחלטת ליגאל עמיר. נכון, יגאל עמיר עצמו מוחזק בבידוד בכלא, אבל אחיו חגי אדם חופשי כבר כמה שנים. למרות זאת האחים עמיר משוכנעים גם היום שיגאל רצח את רבין, כך שהטקסט של קידר פשוט מופרך.
לאוניברסיטת בר אילן, שמעסיקה את קידר, מותר אגב להתנער מדבריו, בין היתר משום שקידר כרך את הדברים גם בניסיון כביכול "לנקות את שמה" של האוניברסיטה. היה משהו קצת היסטרי בהודעת ההתנערות, היסטריה מיותרת, עם יורשה לי, אבל גם כאן – על טעם ועל ריח אין להתווכח.
הבעיה מתחילה עם זימונו של קידר לוועדת משמעת באוניברסיטה.
הסיפור איננו פרנסתו האישית של ד"ר קידר. אם להאמין לויקיפדיה, המזרחן הותיק צפוי לחגוג בתוך פחות מחודש את יום הולדתו ה-67, כך שממילא הוא כבר בעצם על סף הפנסיה. קידר הוא גם מרצה מבוקש בשלל במות וכותב מוערך בתחום, כך שסביר מאוד להניח שפרנסתו תימצא לו מידי מי שזן ומפרנס לכל. זה לא לב העניין. לב הסוגיה הוא מה שמכנים משפטנים בשנים האחרונות בשם "האפקט המצנן". הכוונה היא להשפעה של הזימון שלו על התחושה של מרצים באותה האוניברסיטה שהם רשאים להתבטא בחופשיות גם בנושאים פוליטיים, כמובן מחוץ לכותלי הכתה. מעתה, מרצה בבר אילן שפרנסתו יקרה לו, יחשוב שלוש פעמים לפני כל אמירה שעלולה לגרד כך או אחרת את גבולות הקונצנזוס, שהרי אחרי כוויה ברותחים נהוג להיזהר גם בצוננים. ומכאן הדרך לסופו של חופש הביטוי האקדמי המפורסם קרובה הרבה יותר משנדמה.
כדאי לאוניברסיטת בר אילן לקחת דוגמה מאחותה הבוגרת, האוניברסיטה העברית בירושלים, שלא התרגשה כאשר מרצה שלה כינה את שרת המשפטים דאז בכינוי "חלאה ניאו-נאצית". העברית אפילו לא טרחה להתנער מדברי הבלע של המרצה. היא רק ציינה שלדברים אין קשר לאוניברסיטה מאחר שלא נאמרו במסגרת העבודה של המרצה באוניברסיטה, והסתפקה בכך.
גם אוניברסיטת בר אילן לא צריכה להתרגש מהשטויות שאמר ד"ר קידר. הן ממש לא חשובות. מספיק שהאוניברסיטה תזכיר שאת הדברים אמר ד"ר קידר מחוץ לכותלי המוסד, ודי לה בכך. ההיסטריה באוניברסיטה סביב אמירותיו של ד"ר קידר מעידה שמישהו שם איבד את שיקול הדעת האקדמי קר הרוח. האוניברסיטה לא הייתה אחראית לרצח רבין בזמן אמת למרות שיגאל עמיר למד בה, ואיננה אחראית בשום צורה לשטויות שאמר ד"ר קידר. תשתו כוס מים במקום להטריח לשווא את חברי ועדת המשמעת בהתבטאויות. שיחזרו להתעסק בסטודנטים שמעתיקים בבחינות.
אולי כדאי שמישהו מהמחלקה למדעי המדינה בבר אילן, או מהפקולטה למשפטים, יעביר להנהלת האוניברסיטה שיעור קצר במהותו של חופש הביטוי. בשיעור הזה מומלץ שהוא יזכיר להם, שחופש הביטוי לא נועד להגן על העמדות שבתוך הקונצנזוס החמים. הוא נועד קודם כל להנגן על מה שקשה לנו לשמוע ועל מה שצורם לנו את האוזן.
