מכל המגיבים והנסערים בגלל "הדרת הנשים" באירוע ההתרמה שבהובלת הרב אלימלך פירר, נראה שכוכב האירוע – שלמה ארצי – הוא היחיד מהמחנה הליברלי שהבין את המורכבות שנפלה עליו, ולא מיהר להתלהם. לשאלתכם המתבקשת "מה הפעם", להלן תקציר: ארגון "מרכז עזרה למרפא", בראשותו של הרב פירר, מרים בסוף מרחשוון אירוע מוזיקלי רב־משתתפים בהיכל התרבות שבתל־אביב.
הערב, תחת הכותרת המרגשת "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" (ש' ארצי, שם), הוא מחווה לזמר המוערך שחוגג בימים אלה שבעים שנה להיווסדו, חמישים מהן בטריקו שחורה ומכנסי ג'ינס לאור הזרקורים. על הבמה תעלה שורה ארוכה של זמרים והרכבים שונים (בפני קהל מעורב, תירגעו), ואף לא זמרת אחת (הנה ההדרה, אפשר להתחיל להשתולל). נכון לכתיבת שורות אלה הסערה עוד רחוקה מסיום, אבל כידוע גם הוריקנים מרובי קמ"ש נוטים להסתלק בסופו של דבר בבת אחת; השאלה היא רק מהו הנזק שנותר מאחור, עם שוך הרוחות והצלצולים.
כאמור, שלמה ארצי לא מיהר להעמיד בספק את השתתפותו באירוע. בלשון מכובדת ומכבדת אמר שיעשה כל שביכולתו לשנות את דעת הרב בעניין – כראוי למי שמוקיר את המעמד ואת האיש המוביל מפעל שקשה להפריז בחשיבותו. הרב פירר הקים יש מאין ארגון שמשלים את מה שהמדינה לא מצליחה לתת לאלה שהפכו בבת אחת ממשפחה נורמטיבית למשפחה נזקקת, בשל מחלה או מפגע בריאותי אחר. העמותה משאילה להם ציוד רפואי בשווי אלפי שקלים, מנהלת שני מרכזי שיקום – בשדרות ובבני־ברק – ומפעילה בריכה טיפולית, מערך אמבולנסים, מערך הטסת חולים לטיפולים בחו"ל ועוד ועוד. פרויקט "ילדים של החיים" מבית העמותה מנצח על המוני מתנדבים בפעילות עם ילדים חולי סרטן, ובכלל זה טיולים בארץ ובחו"ל, לרווחת החולים ולרווחת המשפחות הטובעות בטיפול האינטנסיבי בהם.
נוסף לכל אלה משתמש הרב פירר בניסיון האדיר שרכש לטובת ייעוץ מקצועי, זמין ואמין לכל דורש. את כל מפעלותיו הוא עושה באהבה ובנגישות, כשדלתו פתוחה לכל איש ואישה, מכל הקשת האזרחית. לשם כך דרוש כסף, הרבה כסף, ובדיוק למטרה זו מתקיים האירוע המוזיקלי בסוף החודש.
אפשר להבין לליבו של הרב פירר, המבקש להתאים את האירוע שלו לערכים הדתיים שבהם הוא מאמין. מובנת לא פחות החלטתו של הזמר עילי בוטנר, לדוגמה, לבטל את השתתפותו, מאחר שהזמרת בהרכב הקבוע שמלווה אותו נדרשה לא להופיע הפעם. כך גם אפשר להבין את הדילמה שנקלעו אליה אמנים אחרים, שמוצאים את עצמם נבוכים מול הפרסום המגנה את ההדרה. ביניהם נמצאת למשל אורלי וילנאי, המנחה המיועדת (לצד איל קיציס), שהסיטואציה דורשת ממנה לבחור בין עקרונותיה המגדריים בין הזדהות עם מפעל חיים זוכה פרס ישראל, שקשה שלא לתמוך בו.
אין לי תשובה הלכתית לפרשה הזו, יש בי רק הרבה כאב. כן, אפשר להתחיל להתפלפל על רמת הצדק שיש בהלכות "קול באישה" והתפתחותן לאורך המאות האחרונות. אפשר גם לנג'ז עם חיבתו של הרב עובדיה יוסף לשירתה של אום־כולתום לצלילי תוף מרים. אפשר גם לדייק ולומר שאירוע שמתקיים עבור ארגון שבראשו עומד רב חרדי, ראוי שיעשנו כרצונו. ואפשר פשוט להתעצב על ההתנגשות הבלתי נמנעת בין שני קרחונים שאפילו לב של ילד חולה לא יכול להפשיר. כי שם, במתח הזה שבין שני צדדים מובנים וצודקים – ולא משנה לאיזה מהם אתם נוטים כרגע – נמצאת הטרגדיה ההדתית כולה. התנגשות ערכית מהמוצדקות ביותר, שאף צד לא יכול להרשות לעצמו להתפשר בה. שני עולמות שחיים זה בצד זה בשלום, שהמשותף רב לאין ערוך על המפריד ביניהם, ובכל זאת שיתוף הפעולה החיובי ביותר ביניהם עשוי להתפרק על חודו של קול אישה.
הדבר האחרון שיפתור את הפלונטר של חיינו המשותפים הוא ההתעקשות שעל הלכה אי אפשר להתפשר אבל על עקרונות מגדריים כן, או להפך. כשם שאין מקום לזלזל בדרישות ההלכה של אלה, אין מקום לזלזל בדרישות הערכיות של אלה, יהיו רחוקות מעולמך שלך ככל שיהיו. אורח הכבוד באירוע החגיגי הזה הוא נשיא המדינה ראובן ריבלין, איש חובב פשרות וחיבורים. למרבה הצער, השבועות האחרונים מלמדים שמתווי פשרה שהוא חתום עליהם לא תמיד משיגים את יעדם.
ערב ההתרמה לטובת עזרה למרפא יתקיים מן הסתם במתכונת כזו או אחרת. האחדות, לעומת זאת, נידונה לתיק"ו – במובן התלמודי־דרשני של המילה.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
