תמלילי נתניהו־מוזס שפורסמו בתוכנית 'המקור' סיפקו חוויה מייאשת, פסימית ומקטינת אנרגיה. תמיד ידענו שהתנאים הסניטריים בחדר המכונות של הפוליטיקה קלוקלים, אך כשנחשפים לריח הרע הוא מפתיע בעוצמתו.
הצד האחר של נתניהו נחשף שם במלוא עליבותו. למדינאי הדגול והמנהיג הבינלאומי שהוביל את ישראל להישגים חסרי תקדים יש חצר אחורית אפלה, שבה יושב ילד נואש שיעשה הכול כדי לקושש הכרה והערכה. הבור בנפש של נתניהו נפגש עם הבור התזרימי של מו"ל אימפריית התקשורת הגדולה בישראל, והשניים היו מוכנים לרמוס עד עפר ערכים דמוקרטיים יסודיים כדי להגן על האינטרסים הצרים שלהם.
אלא שלצד הכעס (והחמלה) שמתעוררים מול חשיפת תמלילי הפגישות, גם הספק הפלילי מתעורר במלוא עוזו: קשה מאוד להפריך את הטענה שדבריו של נתניהו בפגישה החמישית – שבה הבהיר למוזס שבשל פירוק הכנסת אין באפשרותו להעביר את חוק ישראל היום בתמורה לשינוי אופי הסיקור שלו בעיתון – היו מלכודת שתוכננה מראש. מוזס מופתע ומאוכזב, נתניהו קר רוח ועולה להתקפה.
רה"מ מפציר בבן שיחו למלא את חלקו בעסקה שלא יצאה אל הפועל, ולשנות את אופי הסיקור בתמורה לתמיכה מעורפלת עתידית בחוק. הוא מאיים על מוזס ("אני אלחם בך"), ודורש ממנו לשלם במזומן בתמורה לאופציות ספקולטיביות שאולי ייפרעו אי־פעם בעתיד, ולשנות את אופי הסיקור עכשיו בשביל תמיכה עתידית בחוק ישראל היום.
מה שהיה כאן זה בעיקר שמשון ויובב המשחקים ב'נדמה לי'. פוליטיקה מגעילה ומלוכלכת? ודאי. שוחד או הפרת אמונים? נראה שלא.
