לפני כל דיון על הטקסט כואבת לי ההשפלה שחוות הנשים: למה הן אמורות לספוג את הרעל הזה ממי שמתיימר לקרב את ישראל לאביהם שבשמים? כואב לי חילול השם הנורא בקרב הציבור הרחב ששואל את עצמו, אם זו התורה אז 'מאי אהנו לן רבנן' – מה מועילים לנו החכמים ולשם מה בכלל אנחנו צריכים אותם?
אל השיעורים של הרב יוסף קלנר נחשפתי לפני כשני עשורים. הם התקיימו בדירה בקומת קרקע מול ישיבת מרכז הרב בקרית משה בירושלים. מידי שלישי בערב היו מצטופפים בסלון עשרות בחורים ביראת קודש, יושבים בשקט מוחלט במשך השיעור הארוך ומנסים לעקוב אחר הדיוקים שדייק המורה בכתבי הרב קוק. אני זוכר היטב את החוויה של 'משהו גדול' באוויר. לא היה לי קל להבין את כל מהלך השיעור, למרות שהגעתי אליו עם רקע רחב יחסית בפילוסופיה כללית ויהודית. המהלך הלמדני של המורה התבסס על עולם מונחים פנימי-אזוטרי שלם שהוא יצר מתוך קריאה ייחודית בכתבי הרב קוק.
–להאזנה לדבריו המלאים של הרב יוסף קלנר לחצו כאן
כששוחחתי פעם עם הרב חגי לונדין – מתלמידיו הקרובים של הרב קלנר – הוא הגדיר את רבו כפילוסוף-מילונאי, הוגה המזקק ומחדד כל הגדרה. שנים מאוחר יותר שימשתי בעצמי כר"מ במכינה קדם צבאית סמוכה למכינת עלי, בה מלמד הרב קלנר, והפכנו לקולגות. לצד המחלוקות הטבעיות בין בוגר ישיבת עתניאל לרב מבוגר מחוגי מרכז הרב והר המור, חלקנו במשותף יחס מיוחד לתורת הקודש הגואלת מבית מדרשו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
היום אני מביט בסרטון בבעתה ומנסה להבין מה קרה בדרך? איזו תאונה התרחשה כשלא שמנו לב? איך יצאו הדברים הקשים הללו מפיו של מי שהמית עצמו באוהלה של תורה והקדיש שנים על שנים לבירורי מידות ורעיונות. הגות אין כאן, ערכים אין כאן, רוחניות ודאי אין כאן. אז מה יש כאן?
כיוון שלא הוסמכתי כפסיכולוג לא אכנס לתיאוריות על פחד מנשים, אבל כתיבת הגות היא חלק מעיסוקיי ולכן אומר מילה על הטקסט. אנשי הגות טובים יודעים לאזן בין האפריורי לפוסט-פריורי או לאמפירי, לשמור על מתח בריא בין התורה או התיאוריה לבין המציאות עצמה. להגות המבוססת רק על בוחן המציאות אין מעוף ורוחניות. הגות המבוססת רק על תיאוריה לעומתה, עלולה להפוך לפונדמנטליסטית ומזיקה בגלל התלישות שלה מהמציאות. הטקסט של הרב קלנר נופל חזק בשני הפרמטרים: הוא לא רק תלוש לגמרי מהמציאות, כאילו נכתב על ידי פובליציסט מדרג ג' מהמאה ה-19, אלא גם מנותק באופן עמוק מחלקים רחבים מאד של התורה בכלל ופנימיות התורה בפרט. הסימוכין שלו, אם יש כאלו בכלל, הם קרעי טקסטים מחז"ל וממחשבת ימי הביניים. על טקסט כזה סבתא שלי החכמה אומרת במרוקאית: מקריתו, וומקריתו וואלו. בתרגום לעברית: למדת, אבל לא למדת כלום.
במעגל שני, דבריו הרב קלנר הם גם הדלק הטוב ביותר לקיצונים ולעיוורים מכל הצדדים: לפמיניסטיות רדיקליות שרוצות להשטיח את יסודות הזהות המהותנית של הגברים והנשים ולסרס את החברה במצוות שוויון אוטופי מקודש, ולמיזוגנים וחמומי מוח מארגוני גברים השמחים על הדלק שנשפך על מדורת מלחמת המינים. הרב קלנר מנציח את המצוקה ממנה סובל השיח המגדרי בישראל: הבכורה ניתנת לקולות הצעקניים, המתלהמים, לאלו שהפסקול שלהם מוצף בתופי טם טם וצרחות מחרישות אוזניים, והשכל הישר נדחק לקרן זווית. אם אתם מכירים בעובדה שישנם הבדלים מולדים בין גברים ונשים תוקעו כמיזוגנים ותחטפו משמאל, ואם אתם מאמינים בחשיבות שוויון ההזדמנויות תחטפו מימין.
במעגל שלישי, אני תוהה לעצמי אם הרב קלנר מבין בכלל איזה נזק עצום הוא גורם למאמצי אנשי הציבור לקידום השילוב הראוי בצה"ל ולביסוס נורמות של כבוד הדדי במרחב הציבורי. המתנגדות מהיוהל"ן והארגונים יאמרו עכשיו, ובצדק, הנה הוסרה המסכה. לא צניעות הוא מבקש אלא הדרת נשים, לא מדאגה לקדושה הוא מונע אלא משנאה פרימיטיבית. הימין השמרני צריך להתנער מדברים כאלו בלי אבל ובלי כוכבית, להתעשת ולהחזיר את השיח אל מרחבי השכל הישר וערכי היסוד עליהם החברה שלנו יושבת.
