ככל שהמציאות הפוליטית הולכת ומסתבכת כך עולים פתרונות יותר מקוריים למצב שנוצר. אחד הפתרונות שעלו, לאו דווקא המקורי ביותר, הוא כזה: 2,3 חברי כנסת ממפלגות הימין שיחברו לקואליציה יחד עם עם כחול לבן, המחנה הדמוקרטי וישראל ביתנו ואז בתנאים מסוימים, יוכל גנץ להרכיב ממשלה.
והנה הפרטים: לגוש הימין בראשות נתניהו יש כעת 55 חברי כנסת. כחול לבן, העבודה, המחנה הדמוקרטי וישראל ביתנו הם ביחד 52 חברי כנסת. אם יערקו מגוש הימין אפילו רק שני חברי כנסת לגוש הנגדי, אזי גוש הימין יעמוד על 53 חברי כנסת ואילו הגוש הנגדי התאורטי בראשות גנץ יעמוד על 54 חברי כנסת. במצב כזה, אם חברי הרשימה המשותפת יסכימו להיעדר מישיבת המליאה של השבעת הממשלה, או להימנע בהצבעה, גנץ יוכל להרכיב ממשלה מבלי להזדקק לתמיכה אקטיבית של הערבים, תמיכה אשר ליברמן וחלק מחברי כחול לבן, מתקשים מאוד להשלים איתה.
לגנץ חסרים כאמור 2,3 חברי כנסת מגוש הימין. איפה הוא יכול למצוא את חברי הכנסת הללו? אחד המקומות שבהם הוא מגשש זה גוש המפלגות שרץ לכנסת תחת הכותרת "ימינה" – הימין החדש או הבית היהודי, ואם יצליח למשוך משניהם- אפילו עדיף. זו הסיבה שגורמים בכחול לבן כבר העבירו הצעות מאוד מפתות הן לנפתלי בנט והן לרב רפי פרץ. את צירופו של סמוטריץ', אגב, הם בינתיים מתקשים לבלוע, אבל ההערכה היא שאם הצטרפות שלו תהיה חלק מה-"נדוניה" שפרץ ובנט ידרשו, אז זה יחליק למפלגת כחול לבן בגרון, גם אם בקושי.
התסריט הזה יכול להיות מאד מפתה. יש בו יתרונות לכאורה מאוד משמעותיים עבור בכירי הימין החדש והבית היהודי, שמצבם האלקטורלי כרגע עגום אך אם יסכימו למתווה הזה יזכו לשדרוג מאוד משמעותי בחלוקת השלל הקואליציוני. על פי אחד הפרסומים, אתמול הוצעה לשלושת חברי הימין החדש חבילה שכוללת את משרד המשפטים ועוד תיק ביצועי בכיר (אמנם לא הביטחון) מטעם כחול לבן. שני תפקידי שר בכירים עבור סיעה של שלושה חברי כנסת, זה חתיכת אקזיט מטורף, לא משהו שקל לוותר עליו. נכון, בשני הצדדים הכחישו את קיומה של ההצעה הספציפית הזו, אך משיחות עם גורמים בשני הצדדים עולה שההידברות קיימת כל הזמן והצעות מעניינות בהחלט עולות על השולחן.
אולם, למרות שהאפשרויות הללו בהחלט מאוד מפתות, אסור לאנשי הבית היהודי, הימין החדש והאיחוד הלאומי להתפתות אליהן. זה מקרה קלאסי שבו על כף מאזניים אחת מונחים הישגים משמעותיים אפשריים בטווח הקצר (תחשבו למשל על החלת ריבונות בבקעת הירדן תחת ממשלת גנץ, בהסכמה, גם אם מאוד לא נלהבת, של המחנה הדמוקרטי), ועל הכף השנייה מונח העתיד של הימין בישראל, עתיד ההתיישבות ביו"ש ועתיד דמותה היהודית של המדינה.
גוש הימין הישראלי הוא קואליציה של כמה גורמים. לגורמים הללו יש אינטרסים שונים ואופי שונה. אך בכל זאת מדובר על קואליציה יציבה יחסית שמחזיקה כבר די הרבה שנים. הבסיס של הקואליציה הזו הוא משולש שבאופן הכי סטריאוטיפי אפשר לכנות את צלעותיו עמונה-דימונה-בני ברק. הצלע הראשונה היא הציונות הדתית, השנייה היא הליכוד יחד עם עיירות הפיתוח והצלע השלישית היא החרדים. כל אחת מצלעות המשולש הזה זקוקה לאחרות כדי לפרוח. כל אחת מצלעות המשולש הזה תלויה בשתי הצלעות האחרות ובלעדיה היא בצרות. אם החיבורים בזויות המשולש ייפרמו, כל שלוש הצלעות יסבלו, אבל הצלע שתסבול הכי הרבה תהיה הצלע של ההתיישבות ביו"ש.
ללא חיבור משמעותי עם הימין הליכודניקי, על כל הקשיים והמורכבויות שלו, לא תהיה תקומה להתיישבות ביהודה ושומרון. הימין ההתיישבותי תלוי בקרית שמונה, אופקים ודימונה הרבה יותר מאשר הן תלויות בו, לכן מצב שבו מפלגות הימין כולן או חלקן מצטרפות לממשלת גנץ ללא הליכוד הוא הרה אסון. הרה אסון להן מבחינה פוליטית, אך הרבה יותר מכך הרה אסון לעתיד מפעל ההתיישבות. הקואליציה הזו איננה רשומה בטאבו על שם איש. אך אם האגף הימני יפגע בה הוא לא יוכל לבוא אחר כך לאיש בטענות על כך שהיא קרסה.
