"נשים למטבח" או "נשים למטווח"? אני מסרב לקבל את שתי הסיסמאות הללו. הוויכוח הסוער סביב גיוס נשים לצה"ל הוא מורכב מאוד, ונוטה לערבב שאלות שונות, שחשוב דווקא להבדיל ביניהן.
השאלה הראשונה היא האם נשים יכולות לשרת בצבא. אני חושב שמבחינה הלכתית מותר לבנות המתאימות לכך לשרת ביחידות עורפיות. הרב שמואל אליהו העיר שרק בשתי מדינות בעולם יש גיוס חובה לנשים: ישראל וצפון קוריאה. המענה לכך בעיניי אינו ביטול שירותן של נשים בצבא, אלא מתן בחירה לכל נערה, גם אם אינה דתית, האם ברצונה לשרת בצבא או בשירות לאומי.
יש להודות שרוב הרבנים שוללים מבחינה הלכתית שירות נשים בצבא. אך גם מבחינתם, דומני שבמקום להתקיף את הגיוס לצבא מוטב היה לשפר את החלופה. הרבה בנות צעירות מרגישות שהליכי המיון לשירות לאומי הם מתישים מאוד, ושאין מספיק אופציות לשירות משמעותי. אם המיונים יהיו יעילים וידידותיים, ואם יוסיפו לשירות הלאומי מאות תקנים איכותיים ומגוונים, זה יועיל למפעל החשוב הזה – כנראה אחד ממפעלי החסד הגדולים בעולם – הרבה יותר מאשר הטחת עלבונות בחיילות.
שאלה אחרת לגמרי היא שירות נשים כלוחמות בגדודים מעורבים. המהלך הזה מעלה תהיות רבות מן ההיבט המבצעי. כולנו ראינו את הסרטונים על החיילות המתקשות לעבור קיר טיפוס ומסתייעות בספסל; ורובנו שאלנו את עצמנו האם גם חמאס יציב עבורן ספסלים. מעבר לכך, כל הרבנים שאני מכיר מסכימים שהצעד הזה בעייתי מבחינה הלכתית. הערבוב המיותר זלג גם לבה"ד 1, והקשה מאוד על צוערים דתיים (וצוערות דתיות). עיתונאית שאלה אותי למה נשים וגברים יכולים לעבוד יחד בבית חולים, אבל לא בגדוד קרבי. השבתי לה שחיילים קרביים עלולים למצוא עצמם סגורים יחד בנגמ"ש במשך 48 שעות, כשהם עושים את צרכיהם בשקיות; בבית חולים זה פחות שכיח.
בעקבות דיאלוג פורה בין רבני הציונות הדתית לרמטכ"ל, השתפר המצב בצה"ל. לא הכול בצבא מתנהל היום לפי ערכינו – רחוק מזה – אבל נראה שהגענו לפשרה שאפשר יהיה לחיות איתה. נעשו שיפורים בבה"ד 1, כל תאי השירותים המעורבים בצה"ל יופרדו, ופקודת השירות המשותף תוקנה. אכן, בגדודים המעורבים עדיין לא יוכלו לשרת דתיים.
שאלה שלישית, ושונה בתכלית, היא שורת הפרסומים הפרובוקטיביים בענייני מגדר שיצאו בעבר מיוהל"מ – יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. אולי נחוצה לצה"ל יועצת מיוחדת לענייני נשים ואולי לא; אך ודאי לא צריך גוף שיפיץ בצה"ל אידיאולוגיה רדיקלית בענייני מגדר. כפי שאין בצה"ל יועצת לערכי המשפחה המסורתית, כך אסור שיהיה בצה"ל גוף אידיאולוגי התופס את הצד השני במלחמת התרבות.
לצד זאת, יש לומר שההשפעה של יוהל"מ על צה"ל היא מוגבלת. אני לא קונה את תיאוריות הקונספירציה על הגדודים המעורבים, שכביכול הוקמו בגלל איזו קנוניה רדיקלית. אני מאמין לרמטכ"ל שהגדודים המעורבים הוקמו בגלל שיקול דעת מבצעי (שאפשר לחלוק עליו), וכתוצאה מקיצור השירות לבנים. מפקדי הצבא עסוקים יומם ולילה בהגנה על ביטחוננו. אם לעתים רחוקות נשמע מהם התבטאויות ערכיות שאינן לרוחנו, הרי בדרך כלל ההתבטאויות הללו משקפות את החברה הישראלית, שגם בה יש הרבה שאינו לרוחנו. את המאבק הערכי ננהל מחוץ לצבא, ואם נצליח בו – ממילא יחלחלו גם לצה"ל ערכים מסורתיים.
צריך גם להגדיר היטב מהם הערכים שחשובים לנו. כשאומרים לנו שאין שום הבדל בין גברים לנשים, זו טענה רדיקלית מגוחכת. יש בינינו המגיבים עליה בהגדרות מפורטות מהו האופי הגברי ומהו האופי הנשי. אני נרתע גם מהתגובה הזו. היא הופכת את המסתורין הנפלא של גבריות ונשיות לפלקט זול, לאוסף קלישאות לא מדויקות. אמירות נוסח "גברים זה שכל, נשים זה רגש", מצליחות באופן נדיר להעליב הן את הגברים, הן את הנשים והן את השכל (ואולי גם את הרגש, אבל אני גבר, אז מה אני יודע).
ההבדלים בין גברים לנשים מתבטאים לא בתיאוריה נוקשה, אלא במציאות העדינה. ההלכה והמסורת היהודית מכוננות דרכי חיים שונות מעט לנשים ולגברים. אינני מתיימר להבין את משמעות ההבדלים או אפילו לנסחם בבהירות, אך אני משתדל להקשיב לחיים הממשיים של המסורת. גם בקהילות לא דתיות בולטים מאליהם הבדלים עדינים כאלו במרקם החיים הממשי של גברים ונשים.
אנחנו לא צריכים לכפות על המציאות את התיאוריות שלנו, אלא רק למנוע מאחרים לכפות על המציאות את התיאוריות הרדיקליות הנוקשות שלהם. ערבוב נשים וגברים ביחידות לוחמות הוא בעייתי לא בגלל תיאוריות מטאפיזיות, אלא בגלל המציאות עצמה. את זה חשוב להסביר, אבל לא בדרכי מלחמה. כי יש צבא אחד בעולם שנגדו לא נילָחם.
