לקח זמן, אבל בסוף הבנתי את פשר התנגדותם של חילונים מסוימים למופע ההתרמה החד־מגדרי של הרב פירר. הם טוענים שגם להם יש תרי"ג מצוות ואיסורים, לא רק לדתיים. ד"ר רויטל עמירן, לדוגמה, הסבירה השבוע במעריב ש"כפי שעבור דתיים רבים האיסורים אינם ניתנים לכיפוף, כך עבור החילונים הדרת נשים היא לא עניין להתפשר עליו".
במילים אחרות: כל אחד והתורה שלו. לדתיים יש תורה מסיני, לחילונים הנ"ל יש תורה מעבר לים, ואיש באמונתו יחיה. אמנם במקורותינו כתוב ש"צדיק באמונתו יחיה", אך חלילה לי מלטעון או אפילו לחשוב שרק הדתיים צדיקים. יש אינספור חילונים צדיקים. כל מטרתן של השורות הבאות היא להתפלמס קמעה עם טיעון הסימטריה בין שתי התורות, אשר קונה לו אהדה גוברת והולכת לאור תוצאות הבחירות האחרונות. הוא פשוט מביך.
אגב, לידיעת ד"ר עמירן, אפילו לדתיים גמורים יש איסורים רבים שניתנים לכיפוף. הם אינם סרבני כיפוף בכל מקרה ומצב, כפי שנדמה לעיתים. פיקוח נפש, למשל, דוחה כמעט את כל המצוות האחרות. אם מישהו עלול למות בגלל הקפדה על איסור נסיעה בשבת או על איסור אכילה ביום הכיפורים, כי אז השבת או הצום נדחים כדי להציל חיים. על פי העיקרון הזה אינספור דתיים מחללים שבת מדי שבוע לא רק כדי להציל אנשים הנוטים למות, אלא אף במצבים שבהם קיימת הסתברות נמוכה בלבד לסכנת חיים; מה שנקרא "חשש פיקוח נפש".
לכאורה החילונים הרדיקלים יכלו להחיל היתר דומה גם על מופע ההתרמה של פירר, אדם שכל מהותו היא הצלת חיים, ולהתפשר הפעם, אבל הם החליטו שאיסור הדרת נשים הוא בבחינת ייהרג ואל יעבור. מבחינתם, גם אם הרב פירר יגייס בגללם פחות כסף, וכתוצאה מכך יוכל לסייע לפחות חולים במצבי סיכון, אז שימותו החולים. שירת נשים חשובה יותר מהצלת חיים.
כידוע, הרב אכן נכנע בסוף וביטל את המופע. בהודעה קצרה שפרסם הבטיח להמשיך להרעיף אהבה על "הזולת, השונה והאחר". מן הסתם הוא התכוון גם לאותם חילונים קיצוניים שסיכלו את המופע שלו. הוא לא כועס עליהם, הוא אוהב אותם. עם זאת טרח להבהיר בעדינות ש"אני שואב את כוחי מההלכה" – ההלכה היהודית האורתודוקסית כמובן. היא הרבה יותר ותיקה, עמידה ואותנטית מההלכה החילונית הרדיקלית שהנחתה את משביתי שמחתו. כל ניסיון לייצר סימטריה ביניהן כמוהו כהשוואה בין פחית קולה לבקבוק יין משובח, בין אסטרולוגיה לאסטרונומיה, בין קוד אתי של קבוצת כדורגל ישראלית לחוקה האמריקנית.
העקרונות הקדושים של החילונים הרדיקליים, זה מקרוב באו לעולם, אופנה קנאית עם גינוני דת. הם לא חושלו בכור ההיתוך העתיק שבו חושלה ההלכה היהודית ושאותו גם חישלה. לא הגיוני לרחוש להם כבוד אינטלקטואלי כמו זה שמדינה יהודית אמורה לרחוש לעקרונות המכוננים של העם היהודי, אלא אם כן יוחלט שישראל כבר אינה מדינה יהודית ודמוקרטית, היא משהו אחר לגמרי: מדינה ליברלית ודמוקרטית או מדינה פמיניסטית ודמוקרטית, בלי טלית ותפילין ושבת והר הבית ולא תנאף וכל שאר נכסי צאן הברזל שהרב פירר ושות' עומסים על גבם זה אלפי שנים.
לכאורה אפשר להקים מדינה כזאת בכל מקום אחר בעולם, אך צלבני המלחמה ב"הדרה" וב"הדתה" מתעקשים לייסד מדינת הלכה חילונית דווקא בארץ הקודש. במידה מסוימת הם נוחלים לאחרונה הצלחות בשטח ובקלפי, אולם לאורך זמן קלושים סיכוייהם להתחרות בהצלחה במקור. מאז ברית בין הבתרים הוא כבר קבר הרבה תחליפים מתוקשרים היטב.
