המאבק בקמפיין ה־BDS הידוע לשמצה – המקדם חרם, מניעת השקעות וסנקציות נגד ישראל – הפך אצלי בשנים האחרונות למטרה. אני מנהל אותו מתוך שכנוע פנימי כי ה־BDS מפר את עקרונות היסוד של זכויות האדם, פוגע בסיכוי להשגת פתרון של שלום בסכסוך במזרח התיכון, ומלבה את האנטישמיות על ידי גינוי מתמשך של מדינת ישראל והצגתה לכאורה כפורעת החוק הגדולה ביותר בקהילה הבינלאומית. מדובר למעשה בעלילת דם בגרסת המאה ה־21, הפעם נגד מדינת הלאום של העם היהודי.
לפני שלוש שנים אימצה הקהילה הבינלאומית את הגדרת האנטישמיות של כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA). בהסכמה זו תמכו מדינות האיחוד האירופי ו־15 מדינות נוספות, בהן גם ארה"ב. הסכמה זו אינה עוסקת בביקורת המופנית כלפי מדינת ישראל ולא נועדה להשתיק אותה או לפגוע בחופש הביטוי. כל מטרתה הוא לאתר שיח שעלול להיות אנטישמי, גזעני או שונא, ולבודד ולגנות אותו בשיח הציבורי.
BDS אינה תנועה משום שאין בה יסודות אוניברסליים כפי שיש בתנועה הפמיניסטית, בתנועה לזכויות ההומוסקסואלים או בכל תנועה אחרת לזכויות האזרח. BDS היא טקטיקה אנטישמית המופנית כלפי יהודים ותומכי מדינת ישראל בלבד. היא מוחה לכאורה נגד מדיניות ישראל, אבל למעשה מתנגדת לעצם קיומה של מדינת ישראל. אין לה דבר וחצי דבר עם קמפיין מחאה של תנועה שורשית, מכיוון שהיא מונהגת בידי כמה ארגונים ממומנים היטב ומתואמים בקפידה, המקבלים יחד החלטות אסטרטגיות ודרכי פעולה ומסתתרים מאחורי מצג שווא של שמירה על החוק הבינלאומי והגנה על זכויות אדם.
במעטה של קידום זכויות אדם, מנהיגים רבים של ארגונים פלסטיניים מפיצים מוטיבים אנטישמיים, ומטילים דופי ביהודים כבני אדם. אני עצמי הייתי מושא לקריקטורות כאלה
בבחינת מסמכי ההקמה של הקמפיין נראה שנודף מהם ריח רע של גזענות. דרישתם העיקרית היא לסיים את "הקולוניזציה של אדמות ערב", כך לפי הגדרתם. הם אינם מתייחסים כלל לשאיפה הלגיטימית של העם היהודי להגדרה עצמית, שאיפה שזכתה פעם אחר פעם להכרה – בהצהרת בלפור, במנדט חבר הלאומים ובתוכנית החלוקה של האו"ם – ושוללים כל זכות של העם היהודי להתקיים במולדתו ההיסטורית. בנוסף, המסמכים קוראים לכל הפליטים הפלסטינים, לרבות צאצאיהם וקרובי משפחה אחרים, לשוב לבתיהם ולנכסיהם, בהתאם להחלטה 194 של האו"ם. אם ייענו לקריאה, משמעות הדבר היא קיצה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
במעטה של קידום זכויות אדם, ועל מנת לחזק את הרעיון של "קהילה אזרחית פלסטינית פעילה", מנהיגים רבים של ארגונים פלסטיניים מפיצים ומקדמים רטוריקה ומוטיבים אנטישמיים. הדמוניזציה והדה־לגיטימציה חסרות הרסן של המדינה היהודית גורמות להטלת דופי ביהודים כבני אדם, ישירות או בעקיפין.
אני עצמי הייתי מושא לכמה קריקטורות אנטישמיות שפרסמו תומכי קמפיין ה־BDS. יתרה מכך, מייסד ה־BDS סירב להזמנה של Oxford Union להתעמת איתי בטענה שאני, ציוני שאינו ישראלי, נכלל בחרם.
אנטישמיות אינה רק שיח, שכן הסתה ושיח אלים מובילים כידוע לעיתים קרובות למעשים. אילו, לאורך ההיסטוריה, הייתה האנטישמיות באה לידי ביטוי אך ורק במילים ובדיבורים, היא הייתה בעיה קטנה. אולם ההיסטוריה היא הוכחה חותכת לכך ששיח גזעני מוביל למעשי אלימות, קטלניים לעיתים.
כסנגור פלילי וכפרופסור למשפטים, אני יודע כיצד להגן על עצמי מפני גזענים. לא כן סטודנטים בקמפוסים ברחבי העולם הסופגים דרך שגרה הטרדות ואיומים על הבעת דעות פרו־ישראליות. נדרש מאמץ רב להבטיח כי למי שנוקט עמדה פומבית לטובת מדינת היהודים היחידה בעולם, יובטח חופש הביטוי והוא יהיה מוגן מפני אלימות והפחדה.
הטלת איסור על פעולות אפליה נגד ישראלים, ציונים ויהודים אינה פוגעת בחופש הביטוי. לגזענים יש זכות להביע תמיכה באפליה כזאת, כשם שיש להם זכות להביע תמיכה באפליה נגד שחורים, מוסלמים, נשים, הומוסקסואלים וקבוצות אחרות. עם זאת, חופש זה איננו מקנה להם את הזכות לנקוט צעדי אפליה.
ב־17 במאי 2019 קיבל הפרלמנט הגרמני החלטה חשובה בנוגע לאנטישמיות. הבונדסטאג התייחס לאחריות ההיסטורית של גרמניה כלפי מדינת ישראל, ואף לשיטות ולטיעונים האנטישמיים שבהם משתמש קמפיין ה־BDS. הפרלמנט הגרמני צדק בתפיסתו כי קריאה לחרם על אמנים יהודים או על בתי עסק בבעלות יהודית מזכירה את התקופה הנוראה מכול בהיסטוריה הגרמנית, ומעוררת באופן בלתי נמנע אסוציאציות לדרישה הנאצית "אל תקנו מיהודים!".
מניסיוני למדתי כי ממשלות המתכוונות להילחם בכל כוחן באנטישמיות, כפי שרבות הבטיחו לעשות, עליהן להתעמת עם קמפיין ה־BDS, לראות בו אחראי להפרת החוקים נגד אפליה, ולהוקיע את האג'נדה האנטישמית שלו.
כמי שקידש כל חייו את הזכות לחופש הביטוי וההתארגנות, חשוב לי לומר: אפליה אנטישמית איננה מימוש הזכות לחופש הביטוי, היא עבירה. והיא חייבת להדיר שינה מעיניו של כל אדם שוחר טוב. 
אלן דרשוביץ הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד
המאמר לקוח מההקדמה לדו"ח "מאחורי המסכה" של המשרד לנושאים אסטרטגיים, החושף עשרות דוגמאות לביטויי אנטישמיות של תנועת ה־BDS
