1.זוכרים את ליברמן ש"מבין ערבית"? ליברמן שעבורו הדבר החמור ביותר הוא כניעה לתכתיבי המפלגות הערביות? אז תשכחו. קבלו את ליברמן החדש, זה ש"מבין יידיש", או לחילופין "מבין משיחית". אם הייתה חסרה לנו עוד הוכחה קטנה לזה שמאחורי ליברמן, האיש וההצהרות הפומפוזיות, אין שום דבר חוץ מאשר אופורטוניסט קטן אך מוצלח, אז קיבלנו את ההוכחה הטובה ביותר לכך אמש.
האולטימוטום שהציב ליברמן בשידור בראיון לדנה וייס בחדשות 12 חידד היטב את העובדה שאת ליברמן כבר מזמן לא מעניין שום דבר, חוץ מאשר אביגדור ליברמן. שוב למדנו, הפעם בצורה הברורה ביותר, שמדובר באדם נטול כל חוט שדרה אידיאולוגי שכל מה שמעניין אותו הוא מיקסום תועלתו הפוליטית.
את כל ההצהרות ה"אידיאולוגיות" של ליברמן אפשר מהיום לשים תחת אותו סימן כוכבית: 'בכפוף לתועלת הפוליטית האישית של ליברמן ברגע הנתון'. כל ההצהרות, החל מענייני ביטחון, המשך ביחס לציבור הערבי וכלה ביחס לחרדים ול'משיחיים' כהגדרתו החדשה, הכל קשקוש מקושקש, הבל ורעות רוח. ססמאות לצרכי מיקוח ומו"מ.
2. למה? כאן, ברשותכם, צריך רגע להחזיק ראש ולנתח באופן מסודר את האולטימטום שהציב אמש ליברמן לגנץ ולנתניהו. נתחיל מהאיום על נתניהו, שאומר בפשטות כך: אם לא תוותר על גוש ה"חרדים-משיחיים" שלך, אז נלך לממשלת מיעוט עם גנץ.
אם ליברמן מעדיף ממשלה בתמיכת איימן עודה על ממשלה בהשתתפות תא"ל במילואים רפי פרץ, אז אפילו הדיבורים שלו על התמיכה בחיילי צה"ל הם לא יותר מאשר בדיחה גרועה
רגע של מתמטיקה: בהנחה המתבקשת שבמצב כזה הגוש של נתניהו לא מתפורר, והוא כנראה לא יתפורר במצב כזה, משום שכולו הרי מורכב מ"חרדים ומשיחיים" כהגדרת ליברמן (אחרי שהימין החדש הפך לחלק מסיעת הליכוד), אזי לממשלת גנץ-ליברמן-עמיר פרץ-הורוביץ יש 52 מנדטים בעוד לגוש הימין יש 55 מנדטים. על מנת שגנץ יוכל להשביע ממשלת מיעוט הוא זקוק לא להימנעות של המפלגות הערביות אלא לתמיכה. על תמיכה של הערבים הם יגבו תשלום, במזומן. מה ליברמן מוכן שגנץ יתן לערבים בתמורה לתמיכה? את ביטול חוק הלאום? שר ערבי? הרי בפחות מצעד כזה לא תהיה תמיכה אפילו לא של חלק מהרשימה המשותפת בממשלת גנץ. האם ליברמן שכח את מה שהוא סיפר לנו שנים רבות כל כך על איימן עודה ואחמד טיבי?
או שהוא לא שכח, אבל בשביל למקסם את הכוח האישי שלו הוא כבר לא דורש לחסל את הנייה תוך 48 שעות, ומוכן לשבת בעצם, במהות, בקואליצייה אחת עם איימן עודה (שהרי אם הערבים תומכים בממשלה, הם חלק מהקואליציה, גם אם הם לא מקבלים כורסה סביב השולחן).
ממילא, כל ההתבטאויות של ליברמן כל השנים נגד חברי הכנסת הערבים היו הבל ורעות רוח, לא שוות את דקת השידור שהן קיבלו בזמן אמת. אם ליברמן מעדיף ממשלה בתמיכת איימן עודה על ממשלה בהשתתפות תא"ל במילואים רפי פרץ, אז אפילו הדיבורים שלו על התמיכה בחיילי צה"ל הם לא יותר מאשר בדיחה גרועה.
3. נעבור לאיום על גנץ. כאן כבר הבעיה העקרונית הפכה לסתם סתירה לוגית. הרי עם מה ליברמן מאיים על גנץ? אם לא תוותר על ההתנגדות למתווה הנשיא, אני אלך לממשלה צרה עם נתניהו. ומי ישב באותה ממשלה צרה? נכון, גוש "החרדים והמשיחיים" שעליו ליברמן דורש מנתניהו לוותר באגף השני של האולטימטום.
אז אנא בטובך ליברמן, פשוט כי אולי לא הבנו נכון, גוש "החרדים והמשיחיים" הוא כשר או פסול? הוא כשר בשביל שליברמן יאיים על גנץ אבל פסול בשביל שנתניהו יאיים על גנץ? משהו כאן לא ברור, או שמא מאוד ברור. "החרדים והמשיחיים" שליברמן עושה את הקמפיין הנוכחי על הגב שלהם, בכלל לא מעניינים אותו. אין לו שום בעיה אמיתית אתם, הוא סתם חיפש מישהו לעשות מולו קמפיין נגטיבי ומצא אותם, אחרי שהטריק עם הערבים מיצה את עצמו. כי עבור ליברמן חשוב רק דבר אחד: ליברמן. כל היתר זה סתם קמפיין.
4. אז אחרי שהנקודה הזו הובהרה צריך גם להיות ברור שאין לה לגיטימציה. אסור לנתניהו, והאמת שגם לגנץ, להסכים לרקוד לפי החליל האופורטוניסטי של ליברמן. ריקוד לפי החליל הזה יקבור פוליטית את מי שיסכים להיכנע לו. גם את גנץ וגם את נתניהו.
נתניהו וגנץ יכולים ללכת לממשלת אחדות (למרות שהיא עלולה לפגוע אנושות בשניהם, אלא אם היא תהיה ממשלה מוגבלת בזמן לצורך שינוי השיטה בלבד). אסור להם ללכת לממשלת אחדות שתהיה ממשלת כניעה לגחמות של ליברמן. לא בסיפור של יחסי דת ומדינה, ולא בסיפור של השאיפות הפוליטיות האישיות של אביגדור ליברמן. אסור לגנץ ונתניהו להוכיח לליברמן שהבריונות הפוליטית משתלמת, כי אם הם ייכנעו הפעם הם לא יפסיקו להיכנע לעולם.
