כמו מאות אלפי ישראלים אחרים, מכל קבוצות החברה, גם אני נזקקתי בעבר לרב אלימלך פירר. כשאשתי המנוחה חלתה בסרטן, נזקקנו להתייעצות דחופה לגבי טיפול חדשני שהוצע לה. נאמר לי שהתייעצויות דחופות אפשר לקיים עם הרב רק בשש בבוקר. וכך התייצבתי במשרדי העמותה שלו בשעה היעודה, ואיתי עוד כעשרים איש שבאו גם הם לשעת הקבלה המיוחדת. עצת הרב הייתה בהירה וחדה, ועזרה לנו לסיים בקלות יחסית התלבטות קשה שעמדה בפנינו. כל המעמד הוכיח לא רק את מסירותו העצומה של הרב, אלא גם את ההיכרות שלו עם כל פינה בעולם הרפואה. בצדק זכה האיש הזה לכל הוקרה שהחברה הישראלית יכולה להעניק לו.
חוץ מהממד האישי, גם אני חושב שצריך מאוד להיזהר שהשתלבותו ההדרגתית של המגזר החרדי בחיי החברה הישראלית, לא תנוצל לניסיון מכוון למנוע ממנו לשמור את אורחות חייו. למשל, לאלץ אותו לצרוך לימודים אקדמיים דווקא במסגרות מעורבות. לא רק שזה עלול להסיג את כל התהליך החשוב הזה לאחור, אלא שלפני הכול, זה מהלך לא ראוי דווקא מנימוקים ליברליים.
אבל בסיפור המופע שבוטל למען עמותת "עזרה למרפא", שהרב פירר עומד בראשה, לא מדובר בניסיון למנוע מהחרדים לקיים את אורחות חייהם. זהו רק ניסיון להכיר בכך שסירובם של זמרים ונגנים לא חרדים לקבל הדרה עקרונית של נשים הוא עניין ערכי לא פחות מהאיסור ההלכתי לשמוע קול אישה מבחינת החרדים. בעניין זה יש הבדל חד בין הופעה של להקה שמראש היא גברית בלבד, לבין בקשה מלהקה שיש בה אישה "להשאיר אותה בבית" לערב אחד.
כולם דיברו השבוע על עלבונו של הרב, שעובד כבר 40 שנה למען הכלל, אבל אנשים קטנוניים לא מוכנים להופיע באירוע שנועד להתרמה לאותו מפעל חיים, שעומד בפני סכנת סגירה. אבל מה עם עלבונן של נשים שאומרים להן שקולן היפה, החד־פעמי, הוא בגדר "ערווה"? מישהו מהמבקרים את האמנים שביטלו את הופעתם חשב לרגע מה היה קורה אילו באירופה היה נערך מופע לכבוד איש חסד נוצרי, שהיה מבקש שבין האמנים לא יהיה אף יהודי, מכיוון שהדבר אסור עליו לפי כללי דתו? למה כלפי נשים כל האפליות כשרות, לפחות כל עוד הן באות בשם ההלכה?
מקדמת דנא מצאה ההלכה היהודית דרכים להתגבר על הוראות עתיקות שבשלב מסוים לא נראו ראויות. הקביעה המקראית להוציא "עין תחת עין" הוחלפה בתשלום פיצוי כספי. האיסור לקחת ריבית נפתר באמצעות היתר עסקה. הסכנה של הפסדים עצומים ליצרני חמץ שיצטרכו להשמיד את תוצרתם ערב הפסח נפתרה באמצעות מכירת חמץ. למה להפסדים כספיים אפשר למצוא פתרונות הלכתיים יצירתיים, ולעלבונן של נשים לא?
זאת ועוד: הרמב"ם פסק במשנה תורה שראוי לגבר שלא יאפשר לאשתו לצאת מהבית יותר מפעמיים בחודש. האם מישהו מהחרדים ורבניהם, שחינכו את נשות הקהילה כי יציאתן היום־יומית לעבודה חיונית לקיום לימוד התורה של הגברים, מקיים את הפסיקה הזאת? התירוץ הוא כמובן שמה שהתאים לימים שבהם הנורמה הכללית, במיוחד בחברה המוסלמית שבה חי הרמב"ם, הייתה שנשים אינן מרבות לצאת מבתיהן, אינו רלוונטי בחברה המערבית של המאה ה־21. ומדוע שהנורמה – לא הקלוקלת, אלא במקרה הזה דווקא המוסרית – של המאה ה־21 לא תשפיע על ההלכה גם בעניינים אחרים הנוגעים לזכויות נשים ולא רק לחובותיהן?
הציבור הדתי־לאומי גאה ברב שלמה גורן, שמיד אחרי מלחמת ששת הימים שינה את נוסח התפילה של תשעה באב, והוציא ממנו את המלים "העיר החרבה, הבזויה והשוממה", כי לא התאימו עוד למציאות החדשה. ולמה אף רב לא חושב שראוי לבטל את ברכת "שלא עשני אישה", או הלכות אחרות בנוגע לנשים, שאף הן אינן מתאימות למציאות החדשה?
בחזרה לרב פירר: חבל מאוד שביטל את המופע. אפשר היה לקיים אותו עם הרבה מאוד זמרים, דתיים וחילונים, שהיו מוכנים להופיע בו. אבל בכל מקרה, אפשר בו־זמנית לתמוך באמנים שאינם מוכנים להופיע באירוע המדיר נשים, לפחות על הבמה, וגם לתמוך בעמותת עזרה למרפא, כדי שתוכל להמשיך בפעולותיה החיוניות לכל כך הרבה נזקקים. כן, כבר תרמתי במשרד.
