ב"כחול לבן" ו"ישראל ביתנו" מתחילים להשמיע קולות המבקשים להכשיר את הרשימה המשותפת, למעט, מפלגת בל"ד הלאומנית והקיצונית. בכירים ב"כחול לבן" מדברים על ממשלת מיעוט עם המשותפת וליברמן כבר לא נחרץ בלשונו נגד עודה וטיבי.
בשמאל הישראלי מייחלים לרגע שבו תישען ממשלת גנץ על המיעוט הערבי. ח"כ סתיו שפיר דורשת מגנץ להפגין אומץ לב. מהו אומץ? לחבור למשותפת. "בתקופות כאלה נדרש אומץ", הסבירה, "אם גנץ רוצה להמשיך בדרך רבין, אסור לו לפזול לממשלת שחיתות עם ביבי, אלא לעבוד עם ערביי ישראל ולהקים ממשלה צרה שתורחב בהמשך".
גם סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן, לא רואה בעיה עקרונית לחבור למפלגות הערביות. למעשה, גולן הגדיר זאת כ"מעשה הציוני" הראוי והנכון. "הקמת ממשלת מיעוט בתמיכה חיצונית נראית כעת כאפשרות היחידה להציל את ישראל ממערכת בחירות שלישית ברצף. זה הדבר הנכון, האחראי, והציוני לעשות."
גם אם נקבל את הפנטזיה של התעלמות מוחלטת מהרצון של הרשימה המשותפת לפעול ביחד עם בל"ד, קשה להבין איך גורמים הרואים את עצמם כציונים מוכנים להתעלם לחלוטין מהאידיאולוגיה האנטי ציונית ואנטי ישראלית באופן מובהק של כל מרכיבי הרשימה המשותפת.
צריך להבין, הגורמים שדורשים מגנץ לחבור למשותפת מבקשים להעלים ולטשטש את האג'נדות המאוד בהירות ונוקבות של נציגי המפלגות הערביות. קשה להאמין אבל השמאל הישראלי ברצונו לתפוס את השלטון בכל מחיר, מוכן להפנות את הגב למפלגות ציוניות מובהקות ולחבור למפלגות אנטי ציוניות המקדמות נרטיב פלסטיני לאומני מובהק.
ניתן דוגמא קטנה מגורם שנתפס כ"מתון" בתוך המשותפת. אם מפלגות כמו "כחול לבן" ו"ישראל ביתנו" וגם אנשים כמו יאיר גולן מוכנים להכיל את העולם הזה, מדובר בשלב חדש בהתרחקות של השמאל הישראלי מהציונות.
מפלגת רע"מ נתפסת כגורם איסלאמי יחסית מתון במשותפת. הם לא מכריזים הכרזות לאומניות כמו בל"ד. לא תתפסו נציגים שלהם על מרמרות או מורשעים בריגול למען גורמים עויינים. אבל כשיאיר גולן אומר שהוא מוכן לחבור למשותפת הוא צריך לדעת שיש שם גורמים התומכים במחבלים שביצעו פיגועי תופת נגד חיילים.
לפני שש שנים, ב-2013, הגיע ואליד טהא מי שהיום הוא ח"כ במשותפת לביתם של משפחת המחבלים מפיגוע ליל הקלשונים שבוצע על ידי ערבים ישראלים, תושבי אום אל פאחם. מה הוא עשה שם? ובכן, הוא בא לחזק את ידי ההורים הגאים מאוד בבניהם המחבלים, ולקרוא לשחרורם.
מוחמד ואיבראהים אגבריה בצעו את אחד מפיגועי הטרור הקשים ביותר בשנות ה-90. הפיגוע זכה לכינוי הציבורי "ליל הקלשונים" משום שהמחבלים בצעו את הפיגוע בעזרת גרזנים וקלשונים. שלושה חיילים נרצחו על ידי החוליה ואחרים נפצעו.
פיגוע ליל הקלשונים ב-1992 המם את החברה הישראלית. המחדל הקשה והעובדה שמדובר במחבלים, ערבים ישראלים, תושבי האזור שבצעו את הפיגוע בעזרת גרזנים, קילשונים וסכינים ויצאו ללא פגע הלמה בציבור הישראלי. הם חדרו למאהל טירונים שהועמד באזור קיבוץ גלעד. המאהל לא היה מאובטח כנדרש והחיילים ששהו בו רבים מהם היו טירונים בגילאי ה-30, חלקם עולים חדשים. החוליה הצליחה להרוג שלושה חיילים בדקירות סכינים וקילשונים, לגנוב נשקים ולברוח מהמקום בלי שיעלו על עקבותיהם.
כעשרה ימים לאחר הרצח נתפסו המחבלים, תושבי אום אל פאחם החברים בתנועה האסלאמית. בביתם נמצאו כלי הנשק של החיילים, חומרי תעמולה של האחים המוסלמים וגם את "הפרוטוקולים של זקני ציון". על החוליה נגזרו מאסרי עולם. אמם של המחבלים שגרה מכתב למזכ"ל חיזבאללה, חסאן נסראללה, בו קראה לו לפעול למען בניה בעסקאות שחרור מחבלים של חיזבאללה. במכתב ספרה על גבורת בניה שהכו את חיילי הציונים.
טהא, מספר 6 ברשימה המשותפת לא היה לבדו באותו ביקור. למעשה כל ראשי התנועה האסלאמית של הפלג הדרומי השתתפו באותה פגישה. כלומר ההנהגה הרוחנית והפוליטית של מפלגת רע"ם ראתה לנכון לחבק את משפחת המחבלים מאום אל פאחם. בין היתר נכחו בפגישה חברי הכנסת דאז איברהים סרסור וטאלב אבו עראר. גם שייחים המייצגים את התנועה האסלאמית של הפלג הדרומי השתתפו בשיחת החיזוק להורי המחבלים. בראש המשלחת עמד יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית השייח חמד אבו דעבאס. סגנו של אבו דעבאס הוא ח"כ מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ ומראשי הרשימה המשותפת.
למעשה התנועה האסלאמית מלווה את משפחת אגבריה ואת מבצעי הפיגוע לאורך השנים. עוד ב-2012 פעל ח"כ סרסור להטיב את התנאים בכלא של האחים אגבריה. אחר כך כשהתבשלה עסקת שליט, לחץ סרסור לשחרורם של האחים אגבריה ומחבלים אחרים. נציגים של התנועה האסלאמית מהפלג הדרומי נהגו לבקר בכלא במהלך השנים את האחים אגבריה, מבצעי פיגוע ליל הקלשונים. ח"כ סרסור נהג לבקר את האחים אגבריה מדי שנה עד שהופסקו כל הביקורים בין חברי הכנסת הערבים למחבלים.
במפגש עם בני המשפחה קרא השייח אבו דעבאס, המנהיג הרוחני של הפלג הדרומי בתנועה האסלאמית, לשחרור בני משפחת אגבריה מהכלא. מדובר במדיניות לאורך שנים הרואה באלו ההורגים את חיילי צה"ל אנשים ראויים ומכובדים. האם אלוף במיל' יאיר גולן והקוקפיט של כחול לבן יכולים להכיל עמדות כאלו? האם מי שעומד לימינה של מספחת אגבריה הגאה ברוצחי חיילים הוא שותף ראוי למפלגה הקוראת לעצמה "כחול לבן"? הזהו המעשה הציוני הראוי עליו הכריז יאיר גולן?
ח"כ לשעבר טלב אבו עראר שהשתתף במפגש אמר למקור ראשון כי "הוא בנסיעה ואין לו שום עניין לענות על שאלות בעניין הזה". יו"ר הפלג הדרומי שייח טאלב אבו דעבאס סירב לשוחח עם מקור ראשון. ח"כ ואליד טהא סירב להגיב למקור ראשון.
