את מה שעבר אביחי מנדלבליט בחדר החקירות של המשטרה הוא כנראה לא יוכל לשכוח לעולם. הימים הם ימי פרשת הרפז החמורה והמשמימה, שבה נחקר מי ששימש כפרקליט הצבאי הראשי בעבירות של מרמה והפרת אמונים.
מנדלבליט נחשד כי ידע שמסמך הרפז נמצא בידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי, אך ביקש "לישון על זה לילה" לפני שהתעשת ועדכן את הרשויות ביממה שאחרי. עוד הוא נחשד שהעביר לאשכנזי ולעוזרו ארז וינר מידע מישיבות שהתקיימו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין.
היועץ וינשטיין סגר למנדלבליט את התיק הפלילי, לא לפני שתיאר כמה היבטים אתיים ונורמטיביים בעייתיים בהתנהגותו בפרשה. מנדלבליט נשם לרווחה, והתקדם במרוצת השנים עד ללשכה הנכספת בצלאח א־דין, אבל הצלקות מחקירת המשטרה נותרו חרותות בבשרו.
זו הייתה חקירה קשה, משפילה. הדציבלים בה עלו לעוצמות גבוהות. באחד מרגעי השיא שלה, מנדלבליט הלין בפני החוקרים כי שאלותיהם (הלא אינטליגנטיות, כך להתרשמותו) גורמות לו לאבד ריכוז. החוקרים השיבו לו, ספק בלעג ספק באיום: "יש פה אנשים מבוגרים יותר שישבו בריכוז בשעות יותר מאוחרות".
כשאחד החוקרים הרים את הקול, מנדלבליט השיב: "אל תצעק עליי, אף אחד לא יצעק עליי פה, דבר אליי יפה". "אתה מחרטט אותנו", הטיחו בו החוקרים.
מנדלבליט הרגיש, ובצדק, שנעשה לו עוול, שהחקירה נגדו פוגענית, אפילו אלימה מילולית. "אתה לא אלוף, אתה עלוב", אמר לו החוקר, במשפט שנצרב בתודעתו של היועץ המשפטי לממשלה לעתיד.
אין זו עדות שמיעה, גם לא קריאת תמלילים. מנדלבליט חווה על בשרו מהי חקירה מנמיכה, לעגנית. זאת הייתה עבורו חוויה לא קלה, התנסות חד־פעמית: איך ברגע אחד כל דרגותיו הפכו לקישוט לא רלוונטי, איך חשד שולי ולא מבוסס דיו מספיק לחוקרי המשטרה כדי להפוך אותו לאפר ואבק.
כשתמלילי עד המדינה ניר חפץ פורסמו השבוע בידי עמית סגל, לבטח נזכר מנדלבליט ברגעים המשפילים ההם. אמנם לחקירתו לא הובאה דמות מסתורית הקרובה אליו כדי שנוכחותה תהלך עליו אימים ותערער אותו, ועדיין, מספיק מרכיב אחד דומה כדי להעלות בזיכרון תמונה גדולה שהוא ביקש להדחיק.
אלא שלמרבה הפליאה, דווקא מנדלבליט, שאמון על התיק הרגיש במדינה, לא הגיב בחריפות מספקת, המתבקשת רק מפאת זיכרונו הלא רחוק. "נחה דעתי שחוקרי המשטרה הבהירו לעדי המדינה כי הם נדרשים לומר אך ורק את האמת, וכי הדברים שמסרו עדי המדינה נמסרו באופן חופשי ומרצון", הוא ציין בתגובה.
בגמגום הססני הוא הוסיף: "ככל שיימצא במסגרת הטיפול בתיקים כי בוצעה פעולה שלא כשורה, הדבר ייבחן ויטופל כנדרש".
זאת תגובה מגומגמת, הססנית, מתחמקת. מי שהוטח בו שהוא "מחרטט" עושה זאת עכשיו בכבודו ובעצמו. אם מישהו בתביעה הכללית היה מודע לשיטת החקירה הפסולה שהופעלה נגד חפץ, ומנדלבליט לא ידע – הרי זה מעשה חצוף וכוחני שדורש תגובה מיידית וחמורה. מנדלבליט צריך להיות הראשון שדופק על השולחן ואומר לחבריו: רבותיי, תשובות – ועכשיו. ובלי לחרטט.
