אחת הפעולות המשומשות ביותר בתנועת בני עקיבא עסקה בדילמה המוסרית הבאה: מה היית עושה אילו התגלגלת לשלהי העשור השמיני של המאה ה־19, וקיבלת לידיך את התינוק אדולף היטלר? החניכים הצעירים התבקשו על ידי המדריך, הצעיר כמעט כמוהם, להכריע את גורלו של פעוט שיהפוך לימים לצורר יהודים וקוטל המונים יחיד מסוגו. הדילמה הבלתי אפשרית הזו – ששמה על כף אחת מיליוני יהודים שצפויים להירצח, ועל הכף האחרת תינוק יחיד, חף מפשע באופן זמני – הפכה לקלישאת פעולה־סוגרת־פינות עבור המדריך ששכח להכין משהו אלטרנטיבי. ועם זאת, מעולם לא התקיימה בתנועת הנוער פעולה סביב השאלה מה צריך לעלות בגורלו של היטלר הבוגר. כאן הרי אין כל דילמה. ובכן, השבוע התברר שגם היותך רוצח המונים ומתכנן פעולות איבה על בסיס שעתי, לא אומר בהכרח שאתה בן מוות.
ראשי המפלגות הערביות – אלה ששום ממשלת שמאל צרה אינה שלמה בלעדיהן – כינו את חיסולו של בהאא אבו־אלעטא "רצח", לא פחות. וזה לא הסתכם בהם: גם אנשי שמאל ממפלגות קיצוניות פחות, מצאו לנכון לבקר את "הוצאתו להורג בלא משפט" של בכיר ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי. הח"כ לשעבר מוסי רז ממפלגת מרצ קבל בטוויטר כי הדבר נעשה בניגוד לחוק הישראלי, שבו לא קיים עונש מוות. אייכמן, אגב, חולק עליו – אם כי גם בעניינו היו אנשי רוח ישראלים מהשורה הראשונה שהגישו לנשיא בקשת חנינה, כך שאצלנו כנראה הכול אפשרי.
האיש שאחראי על מתקפות הטרור בדרום הארץ זה למעלה משנה לא נראה לרז וחבריו כיעד ראוי לחיסול. בריאיון לתוכנית "פתחי וזמרי בע"מ" (רדיו גלי ישראל ורדיו דרום, תאזינו), כשעלתה שאלת הסיכול הממוקד של היטלר, הוא נפנף את הטענה וביקש להימנע מזילות השואה. כאילו כוונות ההשמדה שמטפחים הג'יהאד האסלאמי ומנהיגיו צנועות מאלה של הצורר הנאצי.
ביולי שעבר הכריז גנץ בנחישות: "כל עפיפון שעף אלינו, צריך להיות עליו שם של מישהו, וטיל צריך לחזור למקום שממנו הוא יצא". האם היה יכול להתבטא כך אילו נשען על מי שקוראים לפעולה כזו "רצח"? האם מישהו מאמין שישראל תהפוך, במחי הקמת ממשלת שמאל־מרכז, למדינה מוקפת שוחרי שלום, ודילמות מסוג זה יהיו ממנה והלאה?
לא שחלילה בהאא הנ"ל חביב על אנשי שמאל ישראלים. הם לא מצטערים על מותו באיחור־עת. ובכל זאת, בשעה שרקטות מאיימות על רבבות אזרחים סבב אחר סבב, הביקורת שלהם מופנית משום מה לעבר ממשלת ישראל, אפילו בעת חיסולו של האחראי לשיגור. אצל אייכמן, הערעור על גזר דינו תורץ מצד המלומדים (הפרופסורים נתן רוטנשטרייך, מרטין בובר, הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון ועוד) במילים "שלא ימעט את דמות השואה ויסלף משמעותו ההיסטורית והמוסרית של משפט זה", והכול כמובן "למען ארצנו, למען עמנו". במקרה שלפנינו ובפעולות דומות בעבר, הנימוק הוא הרצון למנוע את "מותם של חפים מפשע משני הצדדים". בפקולטה למדעי הרוח קוראים לזה משום מה "הומניות".
אולם הביקורת העיקרית נמתחה – איך לא – על עיתוי הפעולה נגד אבו־אלעטא, שבמחי חיסולו חוסלה גם האפשרות להקמת ממשלת שמאל צרה בראשות בני גנץ, ובתמיכה חיצונית של המפלגות הערביות. נשאלת השאלה: למה צריך להגיע לעימות חיוני עם הג'יהאד האסלאמי, כדי שגנץ ייחשף לאבסורד שבהישענות על הרשימה המשותפת? מה הטעם לחכות לדילמות שיעלו בעתיד, אם הן מונחות כאן ועכשיו על השולחן, והכול יודעים מראש מה תהיה תגובתם של חברי המפלגה הזו לחיסול כל כך מוצדק?
ביולי שעבר טען גנץ באוזני תושבים באשקלון: "אנחנו יודעים שהסיפור הזה מתחיל בהרתעה". הוא הפליג בביקורת נגד נתניהו ומדיניותו, והכריז בנחישות: "כל עפיפון שעף אלינו, צריך להיות עליו שם של מישהו, וטיל צריך לחזור למקום שממנו הוא יצא בלי לחשוש בכלל". האם גנץ היה יכול להתבטא כך גם כראש ממשלה הנשען על מי שקוראים לפעולה כזו "רצח"? האם אפשר לבסס ממשלה על מי שדורש ממדינת ישראל להסתפק בהתגוננות מוגבלת, ולא להעז לפגוע במבקשי נפשה? האם מישהו מאמין שישראל תהפוך, במחי הקמת ממשלת שמאל־מרכז, למדינה מוקפת שוחרי שלום, ודילמות מסוג זה יהיו ממנה והלאה?
נתניהו: "אתה זוכר מה עשה אחמד טיבי במהלך מבצע צוק איתן? הוא אמר שצה"ל מבצע פשעי מלחמה. עם האנשים האלה אתה רוצה להקים ממשלה?"
השבוע, בוועידת החינוך של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא בשיתוף העיתון מקור ראשון, פנה שוב ראש הממשלה המכהן אל מחזיק המנדט בני גנץ, וקרא לו להקים ממשלת אחדות. "בני, אתה היית רמטכ"ל במבצע צוק איתן. אנחנו ניהלנו יחד את המבצע הזה, שלחנו לוחמים אל הקרב", אמר נתניהו מעל הפודיום. "אתה זוכר מה עשה אחמד טיבי במהלך מבצע צוק איתן? אחמד טיבי קרא מעל בימת הכנסת בשמות המחבלים שחוסלו בעזה. הוא אמר שצה"ל מבצע פשעי מלחמה. סיעת רע"ם־תע"ל דרשה במהלך מבצע צוק איתן לפתוח בחקירה נגדי ונגד הרמטכ"ל בני גנץ (…) 'בגין ביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה'.
"ואני שואל אותך, בני גנץ: עם האנשים האלה אתה רוצה להקים ממשלה? ממשלה שתהיה תלויה באחמד טיבי ואיימן עודה? זאת סטירת לחי ישירה בפרצופם של חיילי צה"ל, הלוחמים שאתה ואני שלחנו לקרב… תשמע מה אחמד טיבי אמר השבוע. הוא נשאל בריאיון לערוץ 13: אתם תפילו ממשלה שתצא למבצע צבאי כדי למגר ירי טילים מעזה? וטיבי השיב: חד־משמעית כן". נדמה לי שלא צריך להיות איש ימין או ביביסט כדי להצטרף לשאלת ראש הממשלה.
תרופה למכה
זה מתחיל באולפנים פתוחים ביום הלחימה הראשון. כתבי שטח משדרים מחוץ למרחב המוגן ומתוכו, וקרייני אולפן שולחים אליהם ואל התושבים רגשי דאגה דרך מצלמות הטלוויזיה. אבל אחרי גל האמפתיה הראשון – בין שהוא נמשך שבוע ובין שהוא נמשך חודשיים – מגיעה ביקורת התקשורת. מישהו באולפנים שואל איך לא הצגנו שאלות, איך התקשורת כולה התגייסה לטובת צה"לנו, בלי לפקפק בהחלטות של מי ששולח את החיילים. אז גם תגיע הכאה על חטא הפטריוטיות, עד הסבב הבא.
אז הנה תשובה חלקית לשאלת ההתגייסות: כי המחוסל התורן אחראי למותם ולערעור חייהם של רבבות. כי הוא תכנן להיות חתום על הרבה יותר הרוגים משהשיג בפועל. כי האיש קיבל פניות – שלא לומר תחינות – שירסן את צעדיו כדי לחסוך פעולה תקיפה נגדו. כי הוא המשיך לנסות ולהרוג בנו. כי הוא האיש שסיכל כל מגע להפסקת אש באזור. כי אסור לסמוך על הנס, ולא על כיפת ברזל, ואפילו לא על השגחה פרטית. כי אנחנו שפויים, ואנשים שפויים הורגים את הקם להורגם. כי מי שמרחם על מתכנני פעולות איבה אכזרים, סופו שיתאכזר לנפגעי איבה רחמניים.
אז כן, כשהדרום בוער ואנשינו וחיילינו נמצאים בסכנה, אנשי התקשורת לובשים פנים חמורות סבר, ושולחים דאגה כנה לעורף שבחזית ואיחולי הצלחה ללוחמים. ככה, בלי בושה, הם נכנסים לאולפן ומופיעים, כמו רקפות בין הסלעים. ובדיוק שם מתגלות הפנים היפות של הארץ.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
