נתניהו לא משאיר אחריו מורשת מפוארת, ואם אכן יצטרך לפנות את מקומו בגלל כתבי אישום, עוד יוטל על שמו כתם מוסרי שלא יימחה. ההישגים שהיו לו לאורך השנים, והיו כאלה, ירדו לטמיון. זה החשש הגדול והמוצדק בסביבה שלו. אילו רק היה יותר מחושב ופחות יהיר ותאב שררה, אילו לא עסק בשטויות ורדף אחרי מתנות יקרות, אילו לא השחית את זמנו בכותרות שסיבכו אותו בפלילים – היה יכול להישאר על כיסאו זמן רב.
ההתנהלות הזו גררה מדינה שלמה לעיסוק בבעיות הפרטיות החמורות של נתניהו. על הדרך האיזונים הופרו, היחסים בין האוכלוסיות במדינה התערערו, האמון במוסדות הדמוקרטיים וברשויות האכיפה נשבר. ובכל זאת, אם נתניהו ראוי למחמאות הן יבואו בזכות האיפוק הביטחוני שלו והשימוש המושכל והאחראי בכוח, מול כל הקולות המתלהמים מימין, גם בימים אלה. החיסול של בהא אבו אל־עטא מהג'יהאד האסלאמי היה נכון, וגם אם הוא גרם לירי מאסיבי על ישראל והשבתה נרחבת ליום אחד, אסור היה לחרוג מהמידות שנקבעו לאירוע – מערכה מחושבת מול הג'יהאד בלבד. אסור היה להרחיב את התגובה הישראלית לכדי התלקחות כוללת, גם מול חמאס.
אבל מחרחרי המלחמה הכוללת לא יירגעו. הם רוצים לפתור את הבעיה בעזה אחת ולתמיד. אנשי 'אם תרצו' הפגינו שלשום תחת הכותרת "עם שלם דורש ניצחון". הם רוצים כניסה קרקעית עם כוחות מאסיביים וכיבוש הרצועה. איך אפשר בכלל לחשוב על מהלך כזה? על המחירים המטורפים שנשלם לא רק במלחמת הכיבוש עצמה. שסביר כי תארך כמה חודשים, בתוך אזור זר, צפוף ועוין, מול אלפי מחבלים מתאבדים, ואזרחים חדורי שנאה ותאבי נקם.
הכיבוש הזה יחייב אותנו גם לשלוט ברצועה זמן ארוך, ולדאוג לשני מיליון התושבים הפלסטינים. הנה מתכון בטוח להרס המדינה ותקציב המדינה, לשיבוש האסטרטגיה הלאומית, לעימות פנימי נוראי בתוכנו, שלא לדבר על עשרות ומאות הלוויות צבאיות חס ושלום. נדמה לי שזה גם החלום המוצהר של חמאס והג'יהאד. הם הרי מזמינים אותנו להיכנס פנימה.
לתת לעזתים לברוח
יאיר נתניהו צודק. עזה היא מדינה פלסטינית. לשם אנחנו צריכים לשאוף. טוב שיצאנו משם, כי לא היו עתיד ותכלית ל־21 התנחלויות ומאחזים ול־8,000 מתנחלים בתוך מיליוני פלסטינים. צריך גם לחסל את דימוי האידיליה שהייתה בעזה כאשר שהינו שם. קצינים וחיילים נהרגו ונפצעו בפעולות טרור. המתנחלים ספגו אינספור פיגועים לאורך השנים, ושילמו גם בחיי נשים וילדים. הנטל הביטחוני היה אדיר. החיילים היו צריכים להגן על עצמם ועל אלפי הישראלים בשטח. אני זוכר את המתנחלים בנצרים שיצאו ונכנסו ליישוב רק ברכבים ממוגני ירי, אחרי שהמתינו שעות בכל פעם לתיאום עם הצבא.
גם טילים למכביר נורו לעבר ישראל לפני ההתנתקות. סגן שר הביטחון אבי דיכטר יכול להעיד. הוא סייע אז לאריאל שרון שישב בחוות־שקמים הסמוכה להבחין בין סוגי הרקטות שמשגרים הפלסטינים. הטעות הגדולה של שרון הייתה הנסיגה החד צדדית בלי הסכם ראוי מול הפלסטינים. ישראל חזרה לקווי 1967 בלי לקבל שום תמורה מדינית מתבקשת וראויה. את המערכות הלא נגמרות מול חמאס והג'יהדיסטים ברצועה התחלנו כבר במחדל ההוא.
שלטון של אבו מאזן והפתח' בעזה בעקבות הסכם היו משנים את התמונה. ביהודה ושומרון המצב אחר בגלל שיש מנהיגים פלסטיניים שפויים יותר וגם כללי משחק ושיתוף פעולה ביטחוני סמוי וגלוי בין ישראל ובין הרשות. לכן האירועים בעזה גם אינם משליכים באמת על יהודה ושומרון. בכלל, אני סבור כי אבו מאזן ועוזריו ברשות הפלסטינית לא מעוניינים יותר בפתרון שתי המדינות. מדינה דו לאומית משותפת אחת בין הירדן והים טובה להם הרבה יותר, גם בגלל שהיא גרועה לנו.
במלים אחרות: טוב שנפרדנו מעזה. רע מאוד שאנחנו לא יכולים להיפרד מיהודה ושומרון. השקט יחזור לעזה בימים הקרובים, לפי ההערכות הפומביות, עד הסיבוב הבא. אלה החיים שלנו כאן. צריך עכשיו להשלים באמת את ההתנתקות שהתחלנו לפני 15 שנה. להפוך את עזה לישות מדינית נפרדת ולפרק כל קשר אזרחי. צריך לשחרר את הרצועה, תרתי משמע, להסיר את המצור ולתת לאנשים לברוח משם, כמו שנמלטים מאריתריאה. מאות אלפים הרי רוצים לצאת לחופשי מהכלא של חמאס. לא עשינו את זה עד היום. במקום לפטור את עצמנו לחלוטין מעזה, כמו שעשינו בלבנון אחרי 18 שנה – אנחנו מדברים על כיבושה מחדש.
ביהודה ושומרון ההיפרדות הזו אינה אפשרית. השבוע קיבלתי לתיבת הדואר מפת התיישבות מעודכנת שמפיצה מועצת יש"ע. חצי מיליון תושבים חיים בעשרות ערים והתנחלויות הפזורות בשטח, מקיפים ומוקפים בערים וכפרים פלסטיניים. השאיפה היא למיליון תושבים יהודים, מה שנראה ריאלי על פי קצב הגידול, ולהחלת ריבונות על כל השטח. זו כבר מציאות בלתי הפיכה וכל דיבור על פתרון שתי המדינות נראה עכשיו אנכרוניסטי. לכן, אין כבר מי שעוסק בסוגיה המכריעה הזו גם בימים פוליטיים סוערים.
וצריך תמיד לזכור כי רצח רבין לפני 24 שנים בדיוק היה בעיצומה של מלחמת אזרחים (אין לזה הגדרה אחרת), שפרצה כאן על רקע חלוקת הארץ לשתי מדינות. היום האופציה הזו כבר לא קיימת. איש לא מעלה על דעתו פינוי יישובים בסדר גודל כזה לטובת מדינה פלסטינית. הימין ניצח. לדעתי, ניצחון פירוס.
טרגדיית ליברמן
בחזרה לאירועים בעזה. האם נתניהו קיבל את ההחלטה על חיסול אבו אל־עטא רק מסיבות פוליטיות? התשובה היא לא. האם נתניהו עושה בחיסול שימוש פוליטי? בוודאי. שלשום הגיע נתניהו במפתיע לדיון בכנסת רק כדי להתעמת עם חברי הכנסת הערבים, ולהרחיק אותם מכל אפשרות להקים ממשלת מיעוט עם גנץ.
זה היה שקוף. ממשלה כזו לא הייתה קמה ממילא כי אביגדור ליברמן לא תומך בה, למרות כל משחקי המחבואים שלו. בכלל, ליברמן, הגיבור האלקטורלי הגדול וחביב התקשורת, מתגלה כטרגדיה של הבחירות האלה. הוא אמנם קיבל תשעה מנדטים, אבל הוא לא יכול לעשות איתם כלום – לא לכפות ממשלת אחדות (לא צריכים אותו שם), לא ללכת עם כחול־לבן לממשלת מיעוט, ואם יחזור לגוש הימין עם החרדים והמשיחיים, אזי החילונים שבחרו בו ברמת־השרון והוד־השרון יגלגלו אותו ברחובות מרוח בזפת ובנוצות.
ואם נלך לבחירות חדשות, ליברמן יהיה אחד האשמים. אולי האשם העיקרי. טוב לא יצא לו גם מזה. 
