צפיתי בסרט "המקדש האבוד" של סרגיי גרנקין שאליו התייחס המאמר שפורסם כאן לפני שלושה שבועות ("מנהרת סרגיי וצ'רלס", 25.10.2019), בעניין מעבר תת־קרקעי נסתר בין בריכת בית חסדא שמצפון להר הבית ובין בור 37 שבשטח ההר.
המעבר מתואר בספרם של החוקרים גיבסון ויעקובסון משנת 1996, המפרט את החללים התת־קרקעיים שבהר הבית. שלא כנטען במאמר במקור ראשון, תפקיד המעבר התת־קרקעי הזה היה כנראה להעביר את המים שהצטברו בבור הזה שבשטח ההר אל הבריכות שמצפון למתחם המקודש.
נפח בור 37 הוא כ־700 מטרים מעוקבים, ולכן הוא מתאים בנפחו לאכסון ביניים של מי גשמים – כלומר לאיסוף הנגר העילי שהצטבר בתוך המתחם המקודש. חלק מהמעבר התת־קרקעי הזה חצוב בסלע וחלקו בנוי מאבני גזית. הקטע הבנוי מאבני גזית נמצא קרוב לבריכת בית חסדא ומתאים למידע שבידינו על ערוץ נחל בית זיתא שעבר כאן ושהורדוס מילאו בעפר כאשר צירף את חלקו הצפוני של השטח הקרוי בימינו "הר הבית" למתחם המקודש.
המעבר הזה דומה מאוד במבנהו – בייחוד אבני הגזית והתקרה – לחלקים הללו באמת הביאר בגוש עציון, שהזרימה מים שגם הם הגיעו לבסוף להר הבית. הקטע של התעלה הבנוי בצורת קשת זהה באופי בנייתו לאמת הביאר והדבר מוכיח שבשני המקרים היה זה מעשה ידיהם של פועלי הורדוס. מפלס הבריכה הגובלת בהר מצפון, בריכת ישראל, היא בעלת נמוך ב־11 מטר מגובה בור 37, ולפיכך הפרש המפלסים בין הר הבית עצמו והבריכות שמצפון לו היה כעשרים מטרים.
לפי תיאוריהם של גיבסון ויעקובסון בספרם, מפלס המים בתעלה מתרומם ככל שמתקדמים מצפון לדרום לכיוון בור 37. לפיכך, זרימת המים יכולה להיות רק מדרום לצפון. המסקנה ההכרחית היא שמדובר בתעלה שניקזה את הנגר העילי במתחם המקודש והובילה את המים לבריכת ישראל הצמודה להר, וממנה עוד צפונה, לבריכות הצאן שליד כנסיית סנטה אנה – משם נכנסו גרנקין ואנשיו למנהרה. בריכות הצאן, הלא הן בריכות בית חסדא, מצויות במפלס נמוך אף יותר מזה של בריכת ישראל.
סביר להניח שלא נחצבו בהר מעברים נוספים באורך מאות מטרים כדוגמת זאת, המתמשכת עד לבריכות שמצפון להר. לכן ייתכן שקיימים בורות מים נוספים בהר המקושרים לבור 37, וכולם שימשו לניקוז הנגר העילי בהר הבית ואספו מים שהוזרמו אל הבריכות.
