הוא היה בעל ככל הבעלים. שומר חצאי עגבניות במקרר. אינו מבדיל בין שמנת חמוצה למתוקה. מכווץ את השמלה הכי יקרה במייבש. קונה 15 שקיות פסטה רק כי היה מבצע. מלביש לילדה מכנסיים חומים וחולצה ירוקה ולא שם לב שהוא שולח עץ לגן. עד לאותה ארוחת צהריים גורלית קיימנו זוגיות מאוזנת ללא אירועים חריגים.
ואז הגיע הדירוג.
גיליתי עליו די במקרה, במהלך סעודת שבת ספונטנית עם חברים. הבעל ככל הבעלים שהה בחו"ל, ואני התבכיינתי על עוד שבת חד־הורית שאני צולחת בתוך פחות מחודשיים. "על מה את מדברת?" ענתה לי המארחת, "את לא יודעת שהבעל שלך הוא מקום ראשון בדירוג?"
"איזה דירוג?" שאלתי בתגובה.
"נו, הדירוג! יש רשימת קריטריונים ברורה: עוזר לאשתו בבית. מתקן פנצ'רים לשכנות אבודות. אינו מסוכסך עם אף אחד ביישוב. מצחיק את הילדים בפארק. לא נגרר לוויכוחים פוליטיים. אינו צועק ומתלהם. בעל קונצנזוס".
"רגע", התעורר אחד הגברים האחרים בשולחן, "אם הוא בראש הדירוג, איפה זה מציב אותי?"
"מילא אתה", עניתי, "אבל איפה זה מציב אותי? הרי כולנו יודעים מה אומרים על נשות הבעלים האלה, שנמצאים בטופ, 'איך נפל עליה, המסכן'. אסור שהוא ידע על הדירוג הזה לעולם!"
שמועת הדירוג נפוצה והשכונה נכנסה לטרפת. גברים ניסו להשיג הדלפה של טבלת הדירוג המלאה ללא הצלחה. אחד מהם אפילו הפיץ תמונה של לזניית חצילים שהכין בניסיון לשדרג את מיקומו
אבל ביישוב כמו ביישוב, אף פיסת רכילות לא נותרת בוואקום. בתוך ימים ספורים נפוצה השמועה והשכונה נכנסה לטרפת. "שמעת על הדירוג?" שאלו אמהות זו את זו והשוו מעשי בעלים ביניהן. ספקולציות עלו וירדו. גברים ניסו להשיג הדלפה של טבלת הדירוג המלאה ללא הצלחה. אחד מהם אפילו הפיץ תמונה של לזניית חצילים שהכין לארוחת הערב בניסיון לשדרג את מיקומו.
ככה זה בקהילות קטנות. אחת לכמה זמן נוצר איזה סחריר שכונתי שסוחף אחריו את כולם. קודם היה זה שיגעון החד־פעמי, ופתאום לכולם נהיה אכפת מהעולם. קבוצות ווטסאפ של צהרונים בערו מדיונים על שימוש בזוי בחד"פ. יכולת למקם אנשים על הספקטרום האקולוגי לפי רמת המודעות הסביבתית שהפגינו. צדיקים שבהם הרימו גמ"ח כלים רב־פעמיים לימי הולדת, בינוניים שבהם התחילו להביא את הכלים שלהם לאירועים, רשעים שבהם המשיכו להגיע לארוחות עם פשטידה בתבנית אלומיניום.
אבל הדירוג היה השיא. וכשהמדורג במקום הראשון גילה על מיקומו, הלכו לי החיים. בצנעתו כי רבה הגיב שהוא "יכול לחשוב על לפחות חמישה גברים שראויים להיות לפניו בדירוג הזה", אבל אחר כך עברה לו הצניעות והוא התחיל – איך לומר זאת ולא בעדינות – לעוף על עצמו.
ופתאום אני שמה לב שיש לו פור בוויכוחים איתי, וכל מה שאטען להגנתי לא ישנה, הרי אני מתווכחת עם הראשון בדירוג. הגיע מאוחר הביתה? החרישי אישה, מדובר בראשון בדירוג, בוודאי יש לו סיבה טובה. חיפף בהסרת כתמים לפני הכביסה? זה הראשון בדירוג מכבס כאן, יש גברים שאפילו לא יודעים להכניס מכונה.
אינעל הדירוג הזה, חשבתי לעצמי, אך בו־בזמן חששתי ממקרה של דירוג דומה בגזרת הגברים. התחלתי לאמץ פעולות אמהיות שלא חשבתי שאעשה לעולם כמו בית מארח, הכנת כדורי שוקולד מרצוני החופשי ואפילו מחשבות רציניות על מכירת בגדי יד שנייה ללא כוונות רווח. זה עבר לי כשאחד הגברים עדכן אותי גלויות שאם אי פעם יהיה דירוג של נשים על ידי גברים, הקריטריונים לא יעסקו ברמת תפקודן בבית אלא בעניינים שטחיים בהרבה.
אנחנו לא נוטים לדבר על זה, אבל קיימת תחרות סמויה בין בני זוג. מי מחויב יותר. את מי הילדים אוהבים יותר. מי מוביל את הבית ומי משתרך אחריו. זוגיות יכולה לצאת מאיזון כשהאישה מתחילה פתאום להרוויח יותר מהגבר, כשאחד מדוכדך וחלוש והשני פורח ומגשים את עצמו, כשאחד מתייפה והשני מתכער. מה קורה שם, בין קירות הבית, כשאחד מהצדדים מתחיל להרגיש נחות ביחס לשני? מה קורה כשלזוגיות נכנס, ובכן, סוג של דירוג?
"אנחנו חייבות להפסיק לדבר על הדירוג הזה", אמרתי למארגנת הטבלה, "זה עוד יפרק פה בתים בשכונה".
"אני לא יודעת איך לומר לך את זה", היא גמגמה בתגובה, "אין דירוג. מעולם לא היה. סתם רצינו לנחם אותך כי היית חד־הורית במצוקה".
rachelm@makorrishon.co.il
